תפילה ליצחק

371 ומעשה שהיה בערבי אחד בלי ילדים שפנה לרבנו שיברכנו שיזכה לילדים, ורבנו בירכו ונולד לו בן וקראו ‘’יצחק’’, כשמו של רבנו, ופורסם זה המעשה בעיתונות ונעשה קידוש השם ברבים, (וזה הערבי גר בכפר ‘’אבו גוש’’ ליד ירושלים). במשך כל חייו התנהג רבנו בפשטות יתירה, בין באכילתו ובין בלבושו ושאר עניני הבית, כגון הרהיטים וכ’’ו, ואפילו ערך ושווי הכסף לא ידע. את כל כולו הקדיש ללימוד התורה יומם ולילה, לברך ולהתפלל על כל יהודי שניגש אליו ולפתור בעיות הכלל והפרט בכתיבת קמיעים ונתינת עצות וסגולות לרפואה וזיווגים וכדומה, היה רבנו סגפן עצום והסתפק במועט ולא השליך לאשפה שום פריט, אם היה אפשר להשתמש בו שוב, כגון קופסאות שימורים, ניירות חלקים, מעטפות וכ’’ו, מבחינת ‘’צדיקים ממונן חביב עליהם’’. ואפילו היה מייצר ‘’מעטפות’ ממכתבים ששלחו אליו, במקום להשליכם לאשפה, ומכל פריט משומש מצא רבנו שימוש חדש לעשות בו. רבנו לא הכיר בחידושים ובשכלולים בני זמנינו, אלא חי את חייו כלפני עשרות שנים. ואפילו היה מבשל קמח ומים לעשות ‘’דבק’’ להדביק הקמיעים. בכל ערב שבת היה שולח מעטפות עם כסף למשפחות אברכים נזקקים. וכןלישיבתהמקובלים‘’נהרשלום’’ ולישיבתהמקובלים ‘’אהבתשלום’’ והשליח היה הרב החשוב רבי יצחק נקי שליט’’א, השמש של רבנו עשרות בשנים בנאמנות ובמסירות גדולה. רבנו לא היה מסרב מלברך שום אדם באשר הוא, ואפילו ילדים קטנים שנגשו איליו בירכם באהבה ובשמחה גדולה.