ישועות יצחק

ישועות יצחק 52 עוז והדר לבושו את גודל ההערכה והחשיבות מצד המקובלים, לרבנו זצוק”ל, נלמד על פי המעשה שסופר: ביום ) הפתיעוהו 1938( בהיר אחד בשנת תרח”צ חבריו המקובלים, במצנפת חדשה וגלימה רחבה שקנו לו, והלבישוהו בעל כורחו כיאה וכנאה לתלמיד חכם מופלג במעמדו ובידיעותיו. במעמד הקדוש הזה נכחו חברי ולומדי הישיבה, וזאת מאחר שרבנו היה היחיד שלא לבש לפני כן מלבוש יקר זה, שהיה נחשב ללבושם של הרבנים המקובלים הגדולים והחשובים, ומיום זה ואילך, הלך רבנו בסגנון הלבוש הזה עד ליומו האחרון. מקום לימודים ימים קשים עברו באותה עת על המקובלים והפשטנים לאחר חורבן ישיבת “פורת יוסף” בעיר העתיקה בירושלים, על-ידי הלגיון הירדני, עובדה שחייבה פיזורם של התלמידים לכמה קבוצות לבתי כנסיות שונים ברחבי ירושלים, ובפרט בשכונת בית ישראל והבוכרים, בחורי הישיבה למדו בבית הכנסת “צופיוף”, אברכי הכולל הנשואים וכן חבורת המקובלים למדו בבית הכנסת “שושנים לדוד”. בין השנים תש”ח-תש”מ בשעות הבוקר למד רבנו ב”שושנים לדוד” וקיבל למחייתו מלגה זעומה מידי חודש בחודשו, פרט מעניין הוא בעת קבלת המלגה בסוף החודש, היה מחזיר חלק מהכסף לקופת הישיבה, ובטענה בפיו שחושש מאבק גזל, משום שלפעמים היה מאחר לישיבה בבוקר ומתעכב כמה דקות מאחר שהקהל שמתלווה אליו בדרכו לקבלת ברכה וכו’, ובכדי לצאת ידי חובת שמיא עשה חשבון נפש לעצמו והחזיר חלק מהמלגה. בשעות אחרי הצהרים למד רבנו בבית הכנסת “ישכרוף” ברחוב דוד, עם חבריו המקובלים המתפללים על פי כוונות הרש”ש, ומשום כך זכו לתואר “חבורת המכוונים”.