ישועות יצחק

מכתב תודה של בית חולים ביקור חולים. ישועות יצחק 155 מעין תחושה שהגוף לא זז, מי ינחמנו בשעת בשורה מרה שכזאת. ביקשתי להיפרד מחבריי לנסוע לביתי בכדי לבכות על השריפה הגדולה ובטעות, שתתברר כלא טעות כלל וכלל, במקום לנסוע שמאלה לכיוון ביתי נסעתי ימינה, מעין אנא אלך אנא אפנה והנה אני מגיע לאזור בית חולים ביקור חולים מרחק של קילומטר ומה רואות עיני? אלפי אנשים מתגודדים סביב שער בית החולים ומבקשים משאלה אחת רק להיכנס ולהיפרד מרבנו ממורנו שנתבקשלישיבהשל מעלה. לפני כפחותמשעה כשנצחו האראלים את המצוקים, כשהשמועה מתפשטת כאש בשדה קוצים רבים נוהרים לעבר בית החולים. עצרתי את רכבי בצד הדרך שכל גופי רועד מתקדם לעבר שער בית החולים ומייחל שרק אוכל להיכנס ולהיפרד פרידה כואבתשגופי ונשמתי ממאנים להאמין. יש כניסה רק... מאחר ויש לי ארגון חסד בשם “שערי מלכא”, המסייע למשפחות נזקקות, יתומים ואלמנות ולילדים חולים בבתי חולים בירושלים, זכיתי לחלק ממתקים לילדים המאושפזים בבתי החולים בבירה ובכללם גם לילדים החולים בבית חולים ביקור חולים. בשל עובדה זאת הכרתי את קצינת הביטחון של בית החולים שהייתה מתאמת בעבורי ובעבור הנלווים אליי את אישורי הכניסה המתאימים לכניסה לבית החולים לחלוקת הממתקים. היא ניגשה אליי ובלי שאגיד מילה שאלה: “האם אתה רוצה להיכנס לרב כדורי?” כאילו וזכות הרב מפנה לי דרך קלה להיפרד ממנו ולבקש מחילה אם עשיתי או פגעתי פעם בכבודו של הרב. ואני משתהה ולא מבין איך הדלת נפתחת לעומתי כשקולות האנשים המצפים מחוץ לשער להיכנס שואלים למה הוא? וקצינת הביטחון אומרת להמון המתדפקים על הדלת מאיימים ולנפצה: “רק הרב מלכא ניכנס ולא יותר”.