ישועות יצחק - עלון בענייני פרשת השבוע

18:36 17:25 18:37 17:40 18:36 17:30 18:38 17:42 הפסוקים האחרונים של התורה מסכמים במספר פסוקים מעטים את הקריירה המפוארת של מנהיגותו של אביהם של כל הנביאים, משה ה ֹ ע ְ ר ַ פ ְ ם, ל ִ י ָ ר ְ צ ִ ץ מ ֶ ר ֶ א ְּ ת ב ֹ ו ׂ ש ֲ ע ַ ה' ל ֹ חו ָ ל ְ ׁ ר ש ֶׁ ש ֲ ים, א ִ ת ְ פ ֹ ו ּ מ ַ ה ְ ת ו ֹ תו ֹ א ָ ל ה ָ כ ְ ים. ל ִ נ ָּ ל פ ֶ ים א ִ נ ָּ ה' פ ֹ עו ָ ד ְ ר י ֶׁ ש ֲ ה, א ֶׁ ש ֹ מ ְּ ל כ ֵ א ָ ר ְׂ ש ִ י ְּ ד ב ֹ יא עו ִ ב ָ ם נ ָ א ק ֹ ל ְ רבנו: "ו ל )דברים לד, י-יב(. תיאור רב עוצמה! אלא ֵ א ָ ר ְׂ ש ִ ל י ָּ י כ ֵ ינ ֵ ע ְ ה ל ֶׁ ש ֹ ה מ ָׂ ש ָ ר ע ֶׁ ש ֲ ל, א ֹ דו ָּ ג ַ א ה ָ ר ֹ ו ּ מ ַ ל ה ֹ כ ְ ל ּ ה, ו ָ ק ָ ז ֲ ח ַ ד ה ָּ י ַ ל ה ֹ כ ְ ל ּ . ו ֹ צו ְ ר ַ ל א ָ כ ְ ל ּ יו ו ָ ד ָ ב ֲ ל ע ָ כ ְ ל ּ ו ל". האם המילים האלה ֵ א ָ ר ְׂ ש ִ ל י ָּ י כ ֵ ינ ֵ ע ְ ה ל ֶׁ ש ֹ ה מ ָׂ ש ָ ר ע ֶׁ ש ֲ ה, ומה מסתתר מאחורי "א ָ ק ָ ז ֲ ח ַ ד ה ָּ י ַ שכגודל עוצמתו, כך גודל הנסתר שבו. מה היא ה מתייחסים למכות האיומות שהביא על מצרים? או אולי, הם מתייחסים לקריעת ים סוף, או לפתיחת האדמה לבלוע את קורח וכל עדתו המורדת? ל מתייחסים למשהו שונה לחלוטין, משהו מאוד ארצי. רש"י מסביר שהפסוק מתייחס ֵ א ָ ר ְׂ ש ִ ל י ָּ י כ ֵ ינ ֵ ע ְ ה ל ֶׁ ש ֹ ה מ ָׂ ש ָ ר ע ֶׁ ש ֲ רש"י אומר שהמילים א ם" )דברים ֶ יכ ֵ ינ ֵ ע ְ ם ל ֵ ר ְּ ב ַׁ ש ֲ א ָ לשבירת הלוחות, כשמשה ירד מהר סיני וראה את העם מכרכר ומשחק לפני עגל הזהב, והוא מצטט את הפסוק: "ו ט, יז(. פירושו של רש"י מעורר מספר שאלות. מדוע נחשבת שבירת הלוחות למעשה המעורר יראת כבוד? וחשוב יותר, האם זה המעשה האולטימטיבי, לזכור את משה כאיש ששבר את הלוחות? האם זה תיאור הפרידה של המנהיג הגדול ביותר של היהדות כולה? רבי ישראל ליפקין מסלנט, המוכר בשם רבי ישראל סלנטר, היה רב בעיר שבה פרצה מגפת הטיפוס. למרות סכנת ההידבקות, הלך רבי ישראל סלנטר, ביחד עם קומץ תלמידים לעזור לחולים, ולוודא שיש להם אוכל וביגוד. הנהלת העזרה הראשונה שבמקום הטילה מגבלות מאוד חמורות על אנשי המקום, והתחנן אליהם לאכול בצורה מסודרת כל יום, כדי למנוע ליקויים אימונולוגים. צום יום כיפור היה התקרב, ורבי ישראל גזר שעקב המחלה המאיימת, אסור לאף אחד לצום ביום כיפור, למרות שהוא היום הקדוש ביותר בשנה. זקני העיר היו ספקנים. הם חשו שאין לרב ישראל הרשות לחייב הבריאים בגזירה כה יוצאת דופן. למרות המחאות, רבי סלנטר לא שינה את דעתו. למעשה, הוא הדגיש את החלטתו בצורה מאוד דרמטית. ביום כיפור בבוקר, מיד אחרי תפילת שחרית, הוא עלה לבימה, קידש על היין, שתה את היין, ואכל חתיכת עוגה! מיד נרגעו אנשי העיר. הם חזרו הביתה ומלאו את ההוראה. זקני העיר הזדעזעו ממה שהיה נראה להם כחילול בוטה של המסורת היהודית. הם נגשו לרבי ישראל למחות נגד זלזולו בקדושת היום, אבל רבי ליפקין נשאר נחוש בעמדתו. "בחודש האחרון, לקחתי אתי קבוצת בחורים, ויחד אתם דאגנו לעשרות חולי טיפוס. הבטחתי לכל אימא, שכל אחד מילדיהם יחזור הביתה בריא. באחריותי, אף אחד מהבחורים לא חלה!" הוא פנה לזקנים ואמר להם. "כשתהיו מסוגלים לתת הבטחות כאלה, אז תוכלו ללמד אותי את הדין האוסר לאכול ביום כיפור!" התורה מסתיימת בגדולת משה. היא מאזכרת את מעשיו הגדולים כמו היד החזקה, ידו החזקה לעיני בני ישראל – שבירת שני לוחות הברית. גדולת משה לא הייתה רק לדעת איך לקבל את עשרת הדיברות, אלא גם מתי לנפץ אותם. ולמרות שאין כל אחד מאתנו מצויד ביכולת לבטל מנהג או מסורת, עם ישראל יודע שכשמגיע זמן המעשה לבנות ולרפא, יש גדולים שידעו לנפץ מה שדרוש שבירה. כי בין אם מדובר בשבירת צום או שבירת לוחות, דרוש אדם גדול להבין מתי עת לבנות, ודרוש אדם עוד גדול יותר להבין שעכשיו עת להרוס. וזאת הברכה 71 כ"א תשרי תשע"ז הפטרה: אחרי מות משה