ישועות יצחק - עלון בענייני פרשת השבוע

לע"נ היקר באדם איש החסד רב פעלים ז"ל יעקב בן אסתר אוחנה תנצב״ה ז"ל תומר בן יהודית שוקרון לע"נ שנפטר בקיצור ימים ושנים תנצב״ה המשך בשבוע הבא... הרב יצחק כדורי זיע"א מתוך הספר ישועות יצחק שחיבר: הרב מאיר מלכא שליט"א א. סדר קבלת שבת כפי דברי רבינו האר"י ז"ל הוא כך: הנה בתחלת הכל, אם אפשר לעשות קבלת שבת בשדה - מה טוב ומה נעים, והוא מצווה מן המבחר; ואם אי אפשר לעשות בשדה, טוב לצאת בקבלת שבת לחצר במקום פנוי ומגולה, וכנזכר בש"ח, דף קסב. ואיך שיהיה, הסדר כך: יעמוד האדם ויחזור פניו כנגד רוח מערב ויסגור עיניו, וישים יד השמאלית על החזה, ויד ימין על השמאלית, ויכוון באימה ויראה כעומד לפני המלך לקבל תוספת קדושת שבת, ויתחיל לומר מזמור "הבו לה' בני אלים" כולו בנעימה )ואח"כ פיוט "לכה דודי", כפי מנהג ישראל(, ואח"כ יאמר שתי פעמים "בואי כלה" בקול רם ופעם אחת בלחש "בואי כלה שבת מלכתא", ואח"כ יאמר "מזמור שיר ליום השבת" כולו בנעימה, ואח"כ "ה' מלך גאות לבש" כולו, ואח"כ יפתח עיניו, וכנז' בשער הכונות. והנה באמירת "באי כלה" נוהגים העולם לצדד פניהם לצד ימין שלהם ואומרים "באי כלה" הראשון, ואח"כ מצדדים פניהם לצד שמאל ואומרים "באי כלה" השני, ואח"כ נשארים זקופים כלפי מערב ואומרים "באי כלה" השלישי בלחש, ומוסיף בזה השלישי לומר "שבת מלכתא" וכנזכר לעיל. ויש סמך לצידוד ימין ושמאל ואמצע מדברי רבינו ז"ל בשער הכונות, בסדר קבלת שבת, כשעושין בחזרתם מן השדה לבית להקיף השולחן; ויותר מתבאר זה מלשון מורנו הרב שמואל ויטל ז"ל ב"חמדת ישראל", כתיבת יד; אך בסידור רבינו הרש"ש ז"ל לא נזכר עניין חזרת הפנים לימין ולשמאל, ועם כל זה, מנהג ישראל תורה הוא, ויש טעם וסמך למנהגם, וכן ראוי לעשות. ואותם בני אדם שעושין קבלת שבת בהולכה והובאה, שהולכין ובאין לארבע רוחות המקום, טועין הם; אלא צריך שיעמדו כלפי מערב. ודע, שסגירת העיניים בעת קבלת שבת הוא צורך גדול ויש בזה סוד, לכן צריך ליזהר בזה; ורק אותם בני אדם שמוכרחים לומר קבלת שבת מתוך סידור-תפילה, הם מוכרחים לפתוח עיניהם לראות בספר שבידם; ואין למחות בידם בעבור זה, וכמו שכתבתי בתפילת העמידה. ב. מי שקבל שבת מבעוד יום, יוכל לומר לחברו שלא קבל שבת עדיין, לעשות איזה מלאכה; ועיין "מחזיק ברכה" ושאר אחרונים; מיהו, הרב "חסד לאלפים" ז"ל הביא מתשובת "בית חדש" ז"ל, דנכון להחמיר בזה, יעין שם. ונראה לי דלצורך מצווה יש להקל ולא להחמיר, וכן המנהג פשוט. א. מים אחרונים חובה. ואף בזמן הזה שאין מלח סדומית מצויה בינינו, יש חיוב ליטול ידיו מים אחרונים. ובפרט מי שידיו מלוכלכות. ושלא כאותם שמקילין בזה. ב. אף הנשים חייבות במים אחרונים. ואף שיש שכתבו להקל בזה, העיקר להלכה להנהיג גם את הנשים והבנות שתטולנה ידיהן מים אחרונים. וטוב לחנך את בניו ובנותיו הקטנים שהגיעו לחינוך ליטול ידיהם מים אחרונים. ג. מי ששכח ליטול ידיו מים אחרונים קודם ברכת המזון, ונזכר באמצע ברכת המזון, אם ידיו מלוכלכות משיירי המזון, יטול ידיו במקום שנזכר, באין אומר ודברים. ואם ידיו נקיות, יטול לאחר ברכת המזון. ד. מים אחרונים אין נוטלים על גבי קרקע אלא לתוך כלי, מפני רוח רעה ששורה עליהם. אך אין צריך שיהיה כלי ממש, ולכן מותר ליטול מים אחרונים לתוך קערות מטבח הנקובות, הנקראות ''כיור''. ה. הנוסע בספינה מותר ליטול ידיו מים אחרונים לתוך הנהר או לתוך הים. ו. מה שיש נוהגים ליטול ידיהם מים אחרונים בתוך צלחת אחת מן הצלחות שאכלו מהם, אין לחוש בזה משום רוח רעה, ומותר להשתמש בכלי זה לאחר הדחתו יפה. ומותר לשפוך אחר כך את המים האחרונים שבצלחת אף במקום עוברים ושבים. ז. הנוהגים ליטול מים אחרונים על ידי הכנסת ידיהם לקערה עם מים, יש להם על מה שיסמוכו. ח. יש שנוטלים מים אחרונים מתחת לשלחן, ויש להם על מה שיסמוכו, מאחר שאין בני אדם עוברים שם. ואף שלפעמים מסלקים השלחן, מכל מקום המים יתנגבו ביני וביני. המשך משבוע שעבר: עוז והדר לבושו ( הפתיעוהו חבריו 1938) את גודל ההערכה והחשיבות מצד המקובלים, לרבנו זצוק"ל, נלמד על פי המעשה שסופר: ביום בהיר אחד בשנת תרח"צ המקובלים, במצנפת חדשה וגלימה רחבה שקנו לו, והלבישוהו בעל כורחו כיאה וכנאה לתלמיד חכם מופלג במעמדו ובידיעותיו. במעמד הקדוש הזה נכחו חברי ולומדי הישיבה, וזאת מאחר שרבנו היה היחיד שלא לבש לפני כן מלבוש יקר זה, שהיה נחשב ללבושם של הרבנים המקובלים הגדולים והחשובים, ומיום זה ואילך, הלך רבנו בסגנון הלבוש הזה עד ליומו האחרון. מקום הלימודים ימים קשים עברו באותה עת על המקובלים והפשטנים לאחר חורבן ישיבת "פורת יוסף" בעיר העתיקה בירושלים, על-ידי הלגיון הירדני, עובדה שחייבה פיזורם של התלמידים לכמה קבוצות לבתי כנסיות שונים ברחבי ירושלים, ובפרט בשכונת בית ישראל והבוכרים, בחורי הישיבה למדו בבית הכנסת "צופיוף", אברכי הכולל הנשואים וכן חבורת המקובלים למדו בבית הכנסת "שושנים לדוד". בין השנים תש"ח-תש"מ בשעות הבוקר למד רבנו ב"שושנים לדוד" וקיבל למחייתו מלגה זעומה מידי חודש בחודשו, פרט מעניין הוא בעת קבלת המלגה בסוף החודש, היה מחזיר חלק מהכסף לקופת הישיבה, ובטענה בפיו שחושש מאבק גזל, משום שלפעמים היה מאחר לישיבה בבוקר ומתעכב כמה דקות מאחר שהקהל שמתלווה אליו בדרכו לקבלת ברכה וכו', ובכדי לצאת ידי חובת שמיא עשה חשבון נפש לעצמו והחזיר חלק מהמלגה. הלכות קבלה לשבת הלכות מים אחרונים