ישועות יצחק - עלון בענייני פרשת השבוע

17:17 16:02 17:18 16:17 17:16 16:06 17:19 16:20 מדרשמפורסם מספר על אברהם אבינו בצעירותו. הוא היה משגיח על הכל בו לפסלים של אביו תרח, כשאישה נכנסה להביא מנחת מאכלים. אברהם ניפץ את כל הפסלים, והשאיר פטיש בידיו של הגדול שבהם. כשאביו חזר לחנות, הוא נדהם לראות את הנזקים הגדולים. אברהם האשים את הפסל הגדול בחורבן, והסביר שהפסלים התחרו ביניהם בצורה פראית כדי לזכות במנחת המאכלים. האבא עמד על כך שהסיפור היה סיפור בדוי, היות והפסלים אינם חפצים חיים אשר להם אמת, הרגשות וניידות עצמאית. מה ניתן ללמוד מהסיפור הזה? למרות שילד, באופן טבעי, מאמין ובוטח באביו, האמונה הזאת אינה עיוורת. לפני שילד משקיע את כל חייו בדבר מסוים, על הילד לבחון אם ההורה משוכנע באופן החלטי ועמוק בדבר. כי, אם לא, הילד יחפש במקום אחר. בית המשפט היווה איום קשה על הנאשם. תלי תילים של הוכחות היו תלויים מעל ראשו, עת שפרקליטו המסכן עמד להציג את מסקנותיו הסופיים. זאת הייתה השעה האחד עשרה. בצורה נועזת, הוא טען שבידו הוכחה מוצקה שתאשר באופן ברור שהקליינט שלו חף מפשע. הוא הודיע שבעוד דקה בדיוק, קורבן הרצח בכבודו ובעצמו יכנס דרך שער האלון הגדול שבסוף אולם המשפט. במצב של הלם, כל מי שהיה נוכח נעץ את מבטו אל השער במשך דקה שלמה, ואחרי שעברה השנייה האחרונה התמקדו מחדש על הסניגור. עם הגאונות של אדם נואש, הוא ציין שכדי להרשיע, על חבר המושבעים להיות בטוח בלי צל של ספק שהנאשם אכן אשם. היות, וכל אחד באולם, כולל המושבעים, הסתכלו על השער, בהמתינם את כניסתו של הקורבן, קיים בלב כל אחד צל של ספק, ולכן חייבים להכריז על הנאשם כחף מפשע. הוא סיים באופן מזהיר את הצגת התיק. חבר המושבעים דן בדבר כעשר דקות, חזר, והכריז על החלטתו:... אשם! הסניגור היה מזועזע. הוא אסף במהירות את ניירותיו, תפס אחד מהמושבעים בחניה, וביקש הסבר.המושבע אמר לו שהצהרתו המסכמת הייתה כה מחוכמת שבתשע הדקות הראשונות של ההתייעצות, הם היו מוכנים לזכות את הנאשם, אבל בדקה האחרונה הכל השתנה. אחד מהמושבעים הודה שהוא נתן לעיניו לשוט בנוכחים באותה דקה האחרונה, כשכולם המתינו לכניסת הקורבן, החשוב כמת, לתוך אולם בית המשפט. באותו רגע, הוא שם לב שאדם אחד באולם המשפט לא היה סוקר את שער האלון הגדול שבסוף האולם, והוא לא היה אחר מאשר הנאשם עצמו! אם הנאשם עצמו אינו מאמין בתובענה, אז כל הסוסים וכל חיילי המלך לא יוכלו להונות את העין הבוחנת, אפילו אם היא של ילד. באותה צורה, כשאנחנו חסרי הבנה בהבטחה שניתנה לנו על ארץ הקודש, אחוזתנו מתחלשת. כל המשפטנים השנונים או הפוליטיקאים המתבטאים בבהירות לא יוכלו לשכנע את העולם במה שאנחנו עצמנו לא משוכנעים. זוהי הזמנה לפינוי. בהירות בנושאים הבסיסיים של הווייתנו היהודית הופך אז לנושא של ביטחון לאומי ממדרגה ראשונה. כשאברהם ויצחק צעדו לכיוון ההר שעליו יצחק היה עשוי למסור את חייו, אנחנו קוראים פעמיים את המשפט: ו". פעם אחת, כדי להדגיש את מחויבותו האיתנה של אברהם, ופעם שנייה, ליידע אותנו על שיתוף ָּ ד ְ ח ַ ם י ֶ יה ֵ נ ְ ׁ ש ּ כו ְ ל ֵּ י ַ "ו הפעולה של יצחק שידע, הבין והאמין לקראת מה הוא הולך. לא היה פער דורות. לא היה שום ספק, או התמוטטות של אמונה ביצור החוליה הראשונה של עמנו. שלושת אלפים ושש מאות שנה מאוחר יותר, עם עיני העולם ועיני ילדנו נעוצים בנו, עדיין אי אפשר, אפילו עם הרטוריקה הטובה ביותר, להעמיד פני יושר. הכישרון המולד של הדור העולה הוא שיבחין את ההבדל. וירא 75 י"ז חשוון תשע"ז הפטרה: ואישה אחת