ישועות יצחק - עלון בענייני פרשת השבוע

לע"נ היקר באדם איש החסד רב פעלים ז"ל יעקב בן אסתר אוחנה תנצב״ה ז"ל תומר בן יהודית שוקרון לע"נ שנפטר בקיצור ימים ושנים תנצב״ה המשך בשבוע הבא... הרב יצחק כדורי זיע"א מתוך הספר ישועות יצחק שחיבר: הרב מאיר מלכא שליט"א א. נר חנוכה מדליק קודם נר שבת, ואע"פ שהאיש הוא המדליק נר חנוכה והאשה מדלקת נר שבת, תמתין אשתו שלא תדליק נר שבת עד שידליק הבעל נר חנוכה, ויש בדבר זה טעם ע"פ הסוד כנזכר בדברי רבינו האר"י ז"ל שאם ידליקו נר שבת קודם, עושה פגם חס ושלום, מיהו אם השבת הוא בליל שביעי או שמיני שיש נרות הרבה והאשה רוצה למהר מחמת הזמן שלא נשאר עת מרווח, אז תוכל להדליק נר שבת אחר שהדליק הבעל נר אחד בלבד ולא תמתין עד שידליק הכל, וצריכין להזהר בערב שבת שיתפלל מנחה ואח"כ מדליקין, ולא יעשה מנהג בורים שמדליקין נר חנוכה ואח"כ מתפללים דהוי תרתי דסתרי: ב. במוצאי שבת בבית הכנסת מדליקין נר חנוכה ואח"כ מבדילין, אבל בבית מבדיל ואח"כ מדליק נר חנוכה וזו הדרך הנכונה יותר: ג. ירבה בסעודת שבת של חנוכה יותר משאר שבתות, וכל שכן אם חל בו ראש חודש גם כן, וכן ירבה בראש חודש טבת שהוא בתוך ימי חנוכה בשביל פרסום הנס, ומנהגינו להדליק שמן למאור לכבוד נשמת רבי מאיר בעל הנס זיע"א ביום ראש חודש טבת, ויזהר בהלל של חנוכה כי אפילו בחג המצות אין אומרים הלל גמור וכאן אומרים הלל גמור שמונה ימים, על כן יאמר אותו בכונה ובשמחה רבה: ד. צריכין הנשים להזהר שלא יעשו מלאכה בעוד שהנרות של חנוכה דולקות כי כן קבלו עליהם מזמן קדמון ומפורש ב"בית יוסף" וב"לבוש" טעמים על מנהג זה, ואנא עבדא אמרתי טעם ע"פ הסוד כי מצינו מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות שיש תוספת קדושה אל המלכות העליונה בחנוכה כמו ענין ראש חודש, דבחנוכה מקבלת הארותיה מן ההוד ע"י עצמה שלא ע"י בחינת התפארת, שאינה טפילה אל בחינת התפארת כמו בימי החול, ולכן מאחר שהנשים מושרשים הם במלכות שיש לה תוספת בחנוכה, על כן עשו תוספת לעצמן באיסור עשיית מלאכה להתקדש בכך בשעת הדלקת הנרות דוקא והוא טעם נכון בעזרת השם יתברך: וכתב בשולחן גבוה ראוי שיזהרו הנשים שלא לעשות כבוד ומעשה מחט וכן שאר מלאכות ביום ראשון וביום אחרון של חנוכה וכמו שכתוב בראש חודש יעוין שם, ועיין מועד לכל חי סימן ז"ך אות ס"ה יעוין שם וכך אני דורש בציבור שטוב להזהר בזה, ורק לאותם הנשים שפרנסתם ע"י מלאכה אין להחמיר בזה, מנהג עיר הקודש תוב"ב בדבר זה וכתב לי שמנהגם לעשות מלאכה בכלל מימי חנוכה, אמנם יש להם קבלה שאם אשה נפלה בסכנה תדור נדר לא לעשות מלאכה בחנוכה ותנצל. א. בערב שבת נכון להדליק נר חנוכה תחלה ואחר כך נר שבת, ואם הזמן דחוק, די בהדלקת נר אחד למצות נר חנוכה, ובעודו ממשיך להדליק שאר הנרות, תוכל האשה לברך ולהדליק נרות שבת, ואינה צריכה להמתין עד שיסיים הדלקת כל הנרות. ויזהר לתת הנרות במקום מתאים מערב שבת, באופן שהרוח לא תכבה אותם בליל שבת בעת פתיחת וסגירת הדלת, ונוהגים שלא לומר "במה מדליקין" בערב שבת חנוכה. ב. בערב שבת צריך לתת שמן בנרות החנוכה שיעור שידלקו חצי שעה אחר צאת הכוכבים בליל שבת, ולכן לא יקדימו ההדלקה בערב שבת חנוכה, כמו שיש נוהגים בכל ערבי שבתות השנה, אלא ידליקו נרות חנוכה כרבע שעה לפני השקיעה, לאחר שיתנו שמן בנרות חנוכה שיעור שידלקו לכל הפחות שעה אחת, באופן שנרות החנוכה יהיו דולקים במשך רבע שעה לפני השקיעה, ורבע שעה של בין השמשות, וחצי שעה אחר צאת הכוכבים, בסך הכל שעה אחת. ואם אין הנרות יכולים להכיל שמן כל כך, או שהנר שעוה קטן, ולא יספיק לדלוק כשיעור חצי שעה אחר צאת הכוכבים, אין יוצאים בזה ידי חובה, והברכות שבירך על הנרות הרי הן ברכות לבטלה, ולכן יש להזהר בזה מאד, שלכל הפחות באחד מהנרות יהיה השיעור הנ"ל, ואם אי אפשר בלאו הכי, ידליק בלי ברכה, ורק אם יש לו על כל פנים נר אחד שידלק כשיעור שעה אחת, ידליק בברכה. ג.נכון להתפלל מנחה בערב שבת לפני הדלקת נרות חנוכה, כדי שידליקו נרות חנוכה אחר מנחה, מפני שתפלת המנחה כנגד קרבן תמיד של בין הערבים, ונרות חנוכה הם זכר לנס שנעשה בנרות המנורה של בית המקדש, שמדליקים אותם תמיד אחר קרבן תמיד של בין הערביים. אולם כל זה אם הוא מוצא בנקל מנין שמתפללים מנחה מבעוד יום בערב שבת, שאז יתפלל אתם מנחה ואחר כך ילך לביתו להדליק נרות חנוכה. אבל אם אין נמצא בנקל מנין שמתפללים מבעוד יום, לא יתפלל מנחה ביחידות כדי להקדימה להדלקת נרות חנוכה, אלא ידליק נרות חנוכה תחלה, ואחר כך ילך לבית הכנסת להתפלל מנחה בצבור. המשך משבוע שעבר: תכונותיו הנעלות ופועלו בתכונותיו הרבות והמרובות של רבנו ניכרו התכונות שאפיינו את קדושתו. השתיקה, הענווה והחיוך התמידי על פניו, פני המלאך, פנים המחייכות בסבר פנים לכל איש, אישה, זקן ואפילו נער. רבנו עסק בכריכת ספרים, אבל לא ככורך רגיל אשר כרך ספרים בכדי לקבל את התשלום מיד, אלא מורנו לפני שהיה כורך את הספר, היה לומד את כל הספר מתחילתו ועד סופו ולא משנה אם זה היה על דרך הפשט, הסוד או ספר קבלה, גם את הערות המחבר בסוף העמוד. ואת הכתוב בספר בכתב קטן, היה מורנו יודע בעל פה, זוכר ממש כל הערה ובאיזה עמוד היא כתובה. ולא אחת בשיעורים שהיה הרב מלמד, היה מאיר את עיניהם של תלמידיו שקראו מתוך הכתוב בעומק הנכתב ולפעמים לא דייקו, מיד היה מתקן אותם ללא ספר בידו, כפי שהעיד לא אחת תלמידו המוכשר הצדיק רבי נסים טהרני שליט"א, שהרב היה מתקן ומפנה אותם בספר אפילו להערות שהיו כתובות בכתב קטן ובסוף העמוד. רבנו כורך ספרים אחד הסיפורים המוכרים ביותר על מקצועו ונאמנותו לעבודתו של רבנו. כשהרב עזרא עטיה זצוק"ל, ראש ישיבת "פורת יוסף", שלח לרבנו ספר נדיר ביותר לכרוך אותו בעבורו, אלא שעברו שבועיים והספר לא הוחזר לבעליו, שלח הרב עטייה שליח בכדי שיברר מה עלה בגורל הספר. שבועיים ימים הספר אצל כבודו, הרי רק לכרוך את הספר שהרב עטייה שלח לכבודו, למה כל כך הרבה זמן? שאל השליח, בשם רבו, את הרב כדורי, ענה רבנו לשליח: כה תאמר לרב עטייה: "יודע כבודו שאני לא כורך ספר עד אשר אני מסיים ללמוד את כל הספר וספר זה צריך לעיין בו בכובד ראש". פשוט זיכרון מדהים היה לרבנו הקדוש, כמו שנאמר "אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה". הלכות חנוכה נר חנוכה בערב שבת