ישועות יצחק - עלון בענייני פרשת השבוע

לע"נ היקר באדם איש החסד רב פעלים ז"ל יעקב בן אסתר אוחנה תנצב״ה ז"ל תומר בן יהודית שוקרון לע"נ שנפטר בקיצור ימים ושנים תנצב״ה המשך בשבוע הבא... הרב יצחק כדורי זיע"א מתוך הספר ישועות יצחק שחיבר: הרב מאיר מלכא שליט"א א.מה שתיקנו חכמינו ז"ל קדישים בשחרית עניינם הוא כך דהתפל ה היא לצורך תיקון ועילוי עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשייה, והוא כי מן התחלת התפלה עד ברוך שאמר הוא בעולם העשיה, ומשם עד יוצר אור בעולם היצירה, ומשם עד תפילת שמונה עשרה בעולם הבריאה, ותפלת שמונה עשרה היא באצילות, ואחר כך יורדים מעילא לתתא, לפי שבימי החול אין בנו כח להעמידם בעילוי הנעשה להם אלא רק לפי שעה ותכף חוזרים למקומן, והנה מן אשרי עד תפלה לדוד בבריאה, ומשם עד אין קדוש כה' ביצירה, ומשם עד עלינו לשבח בעשיה, ולכן תיקנו קדיש בין כל עולם ועולם דעל ידי הקדיש המתוקן על פי הסוד במספר התיבות והאותיות שבו תהיה שלימות עליית העולמות למעלה ממדרגתם ולזה באו כל תיבותיו וכן החמשה אמנים הראשונים שבו כמספר ידוע ומכוון לצורך עליית העולמות ולכך נתקן הקדיש בלשון תרגום כדי שלא יעלו הקליפות גם כן בעליית העולמות להתאחז בהם ולינק שפע מהם לעת עתה והוא כי הם מכירים ומבינים לשון התרגום וכאשר שומעין השבח הגדול והנורא והקדוש הזה של הקדיש הם נכנעים ואין עולים וגם עוד על ייד כונתינו בקדיש יסתלק הניצוץ של הקדושה שהוא החיות שבתוך הקליפות ויעלה למעלה ויתחבר עם הקדושה ובזה יהיה הכנעה גדולה מאד להקליפות ויתפרדו כל פועלי און ולכן אמרו בזוהר הקדוש על הקדיש דאיהו מתבר שלשלאין דפרזלא וכנזכר כל זה בספר הכונות לרבינו האר"י ז"ל ובספר "פרדס" לרש"י ז"ל סימן ו' נתן טעם אחר מה שנתקן בתרגום והעיקר טעם האר"י ז"ל ומה שלא אומרים קדיש קודם תפילת שמונה עשרה נבאר לקמן בעזרת השם: ב. מצות עניית הקדיששל "יהא שמיה רבא מברך" הוא שישמע העונה תחלת הקדיש שהוא ב' תיבות "יתגדל ויתקדש", כי "יהא שמיה רבא מברך" הוא עניה על "יתגדל", לכך לכתחלה ישימו כל הציבור לבם לשמוע כל הקדיש מן תיבת יתגדל כדי לכוין על מה הם עונין, מיהו יחיד שנכנס לבית הכנסת, או, שסיים תפילת שמונה עשרה ומצא הציבור עונין קדיש יענה עמהם, ורק באמירת אמן דקודם "יהא שמיה רבא" איכא פלוגתא דיש אומרים שיתחיל לענות מן "יהא שמיה רבא מברך" ולא יאמר אמן דחשיב אמן יתומה, ויש אומרים שיוכל לענות אמן גם כן ולא הוי אמן יתומה ובספרי הק' "מקבציאל" העלתי מאן דעבד כמר עבד ומאן דעבד כמר עבד, דהעונין אמן יש להם סמיכה לסמוך וכן ראוי להורות: א. חייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות, ומונין מערב עד ערב ולא מבוקר עד בוקר. וגם בשבת ויום טוב צריך לברך מאה ברכות, ולכן ראוי לכל ירא שמים למנות את הברכות שמברך מליל שבת, כדי להשלים למאה ברכות. אך אם אי אפשר לו להרבות במיני מגדנות, יפטור עצמו בשמיעת ברכות התורה וברכות ההפטרה. ב. על כל פירות האילן מברך בתחלה בורא פרי העץ. ועל היין מברך עליו בורא פרי הגפן. ג. כל פרי שהוא מסופק עליו אם ברכתו האדמה או העץ, יש לברך עליו מספק האדמה, ודלא כמי שאומר שמברכים עליו שהכל. וכן דעת מרן השלחן ערוך )סימן רו ס''א(. שברכה מבוררת עדיפא טפי, מה שאין כן ברכת שהכל נהיה בדברו שהיא ברכה כוללת, ומה שאמרו על הכל אם אמר שהכל יצא, היינו בדיעבד. ד. כשיש לפניו פרי שמסופק עליו אם ברכתו האדמה או העץ, ]כגון בננה[, ופרי שברכתו ודאי האדמה, יברך האדמה, ואף בשבת אינו רשאי להקדים לברך שהכל על הפרי שמסופק בברכתו. ה. האוכל פרי שברכתו ודאית, כגון תפוח עץ שברכתו בורא פרי העץ, והפרי האחר שלפניו שנוי במחלוקת הפוסקים אם ברכתו בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה, כגון בננה או פאפיה, יכוין בפירוש בברכת בורא פרי העץ על התפוח, שאינו רוצה לפטור את הפרי המסופק, ואז יוכל לברך על הבננה והפאפיה בורא פרי האדמה, כמו שנוהגים על פי דברי מרן השלחן ערוך. ואם קדם ובירך העץ ולא כיון מפורש שלא לפטור הבננה, יהרהר ברכת הבננה בלבו. ו. ענבים שעדיין לא יצאו מידי ספק בוסר, מברכים עליהם ''בורא פרי האדמה'', עד שיהיו גדולים ביותר שיצאו מכלל ספק בוסר, שאז מברכים עליהם ''בורא פרי העץ''. ואם אכל מהם שיעור כזית, לא יברך לא מעין שלש ולא בורא נפשות. ואם הם מרים ואינם ראויים לאכילה אפילו על-ידי הדחק, אין מברכים עליהם כלל. המשך משבוע שעבר: במחיצת "הבן איש חי". רבנו זכה בעודו נער ללמוד ממאור הגולה גדול חכמי בבל כמוהרר"ר יוסף חיים, הידוע בכנויי "הבן איש חי". מורנו זכה שהבן איש חי זצוק"ל, יניח לו ביום הגיעו למצוות את התפילין לראשונה "לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך", בכדי שיזכה לטוהר המחשבה וליראת שמים דרך שליוותה את מורנו לאורך כל ימי חייו. כששמע... זעק ואמר: "מורי ורבי מורי ורבי הבן איש חי". כשסיפרו לרבנו על המוזיאון החדש למורשת יהדות עיראק באור יהודה ביקש הרב לנסוע ולראות את המקום. בשעת ביקורו של רבנו במוזיאון, הראו את דגם של בית הכנסת, ממש דגם מדויק להפליא שבו היה דורש הבן איש חי זצוק"ל, בכל שבת. והרב כדורי זכר באופן מדויק ומצוין היכן נהג לשבת ולשמוע את דרשותיו היקרות מפז של הבן איש חי לרבבה )עשרת אלפים איש(. מסופר שלאחר פטירת הבן איש חי, ניסה בנו של הבן איש חי רבי יעקב זצוק"ל, לדרוש ולהמשיך בדרך אביו הצדיק ובשעת הדרשה "וילינו העם לאמר, לא שומעים אותך כמו את אביך שהיה דורש". אמר להם: רבי יעקב: "את אבי הייתם שומעים, מאחר והשכינה דיברה מגרונו ואני לא זכית לדבר זה". אפילו הבן איש חי הזהיר את רבנו בהיותו עדיין נער שלא ידרוש ברבים את ידיעותיו הרבים והמרובים בנסתר ובנגלה וזאת מפני החשש לעינא בישא על מורנו, שהיה אז רק בן שבע עשרה שנה. בת קדושים סיפור מעניין שסיפר לי יצחק הי"ו, בנה של נינת הבן איש חי זצוק"ל, הצדקת מרסל פרחה בת עזיזה למשפחת חיים המבורכת מבגדד: בשנת תשמ"ו בחודש טבת, כשרבנו עדיין התפלל בבית-כנסת "היזדים" בשכונת הבוכרים, הרב ברך את הנשים בעזרת הנשים בבית הכנסת ושב למקומו, כשהוא שואל את הנוכחים אודות האישה עם המעיל והכובע הירוק בעזרת נשים ומבקש ומזהיר שלא תכנס אליו הביתה, כמו שנהגו המון העם לעשות אחרי התפילה. "האיש שישב קרוב אל כבודו בתפילה זהו בנה", אמרו עוזריו. לאחר התפילה ניגש בן הצדקת לבית הרב בכדי לשאול מדוע סרב שהאישה הזאת תבוא לביתו? הרב אמר שמבחינה נפשית הוא לא יכול לשהות במחיצת אישה זאת. הבן אמר לרבנו שזאת היא נינת הבן איש חי זצוק"ל. רבנו קם על רגליו וזעק: "מורי ורבי, מורי ורבי ועטרת ראשי". מאוחר יותר גילה ואמר שבמידה והרבנית הייתה נכנסת לחדר רבנו מרוב קדושתה, שהיא קדושה כרבנו, היה קורה, חלילה, לאחד מהם משהו מרוב עוצמת "שניהם יחדיו". זה מה שאמרו רבותינו: "זרע קדישא בת קדושים". שה' יאריך ימיה בטוב ושנותיה בנעימים. אמן, כן יהי רצון. הלכות קדיש הלכות ברכת הפרות