ישועות יצחק - עלון בענייני פרשת השבוע

לע"נ היקר באדם איש החסד רב פעלים ז"ל יעקב בן אסתר אוחנה תנצב״ה ז"ל תומר בן יהודית שוקרון לע"נ שנפטר בקיצור ימים ושנים תנצב״ה המשך בשבוע הבא... הרב יצחק כדורי זיע"א מתוך הספר ישועות יצחק שחיבר: הרב מאיר מלכא שליט"א א. כשיאמר "מהר והבא עלינו" ישים שני צדדי הטלית על כתפיו, וכשיאמר "ברכה ושלום מהרה מארבע כנפות כל הארץ" יקבץ כל ארבע כנפות הטלית ויאחזם בידו השמאלית כנגד הלב שהוא בשמאל, ותעשה כך עד שתאמר "ודבריו חיים וקיימים ונאמנים וכו'" דאחר "אמת ויציב" וכנזכר בספר הכונות, ובספר "קשר גודל" להגאון חיד"א ז"ל ושאר אחרונים כתבו שיניח הציציות בין קמיצה לזרת, אך לא נמצא דבר זה מפורש בספר הכונות, וכשאומר "ובנו בחרת מכל עם ולשון וקרבתנו מלכנו" יכוין לקיים מצות עשה לזכור מעמד הר סיני ונתינת התורה שקרבנו השם יתברך לשמו הגדול על ידי התורה וקבלנו מלכותו עלינו, וכשאומר "לשמך הגדול" יכוין לקיים מצות עשה לזכור מעשה עמלק שבעבורו אין השם שלם ואין הכסא שלם, ויכוין לצפות לה' שבקרוב ימחה שם עמלק ויהיה שמו יתברך גדול שישתלם השם והכסא וכשיאמר "באהבה להודות לך" יכוין לקיים מצות עשה לזכור מה שעשה הקדוש ברוך הוא למרים כי השם יתברך לא ברא את הפה לאדם אלא רק להודות לו בו ולא ישתמש בו באיסור, ובפסוק "אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים" יכוין לקיים זכירת יציאת מצרים וכנזכר בספר הכונות ו"פרי עץ חיים": ב. כשיאמר "ודבריו חיים וקיימים ונחמדים לעד", אז בתיבת "לעד" ינשק הציציות שהיה אוחז בהם ויעבירם על גבי עיניו ויסירם מידו שישתלשלו למטה ולא יאחזם עוד בידו וכנזכר בספר הכונות, וצריך לומר "יוצרינו צור ישועתינו" ולא יאמר "צורינו", וכן "למלך אל חי וקים" יאמר למ"ד הראשונה של "למלך" בקמ"ץ ולא בשב"א כנזכר לעיל )אות ג( גבי "לאל ברוך", גם יאמר "רם ונשא גדול ונורא" ולא יאמר "גבור ונורא וכנזכר בספר הכונות, וכשיאמר "עוזר דלים" יכוין לעשות עצמו עני עם השכינה הנקראת "דלה" בהיותה למטה בהיכל הרצון דבריאה, כדי שבעלותה יזכה שיהיה עלוי לנפשו גם כן עמה, וכונה זו נרמזה בזוהר הק' שאמרו: "וצריך למעבד גרמיה עני בהדי שכינתא" וכנזכר בספר הכונות, וכשיאמר "תהלות לאל עליון גואלם" יקום לעמוד לפני המלך העליון ברוך הוא וישאר עומד עד סוף תפלת העמידה וכנזכר בספר הכונות, וכתבתי בספרי הק' "מקבציאל" דתכף בתחלת מלת "תהלות" יקום לעמוד ויסיים מלת "תהלות" מעומד ועיין בסידור רבינו הרש"ש ז"ל: א חז''ל הצריכו לברך על הנאת הריח, ואסרו ליהנות מריח טוב עד שיברך. אבל לאחריו אין צריך לברך כלום. וסמכו זה על הפסוק ''כל הנשמה תהלל יה'' איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו, זה הריח ]ברכות מג:[. וכשהוא מברך יטול הבשמים ביד ימינו. ויש נוהגים לומר אחר שהתחיל להריח: ריח ניחוח לה'. ויזהר שלא לומר פסוק זה בין הברכה להרחה. ב. אם יש לו ספק בדבר אם יש ריח טוב באותו צמח, יריח ממנו תחלה, ורק אחר שידע בבירור שיש בו ריח טוב, יברך ויחזור ויריח ממנו. וכן אם הוא מצונן, ומחמת כן הוא מסופק אם יכול להרגיש בחוש הריח שלו, יריח תחלה מן הבשמים, ואם נוכח לדעתשיכול להריח ריח טוב, יברך ויחזור ויריח. ואין בזה כל חשש. ג. אם הבשמים שמריח בהם הם מין עץ, מברך בורא עצי בשמים, ואם הם מין עשב מברך בורא עשבי בשמים. ואם אינו לא מין עשב ולא מין עץ, מברך בורא מיני בשמים. ועל כולם אם אמר בורא מיני בשמים יצא. הילכך על כל דבר שמסופק בו ואינו יכול לברר הדבר, מברך בורא מיני בשמים. ד. המברך בורא עשבי בשמים על מין עץ, לא יצא ידי חובה אפילו בדיעבד, שאין העץ במקום העשב, שעשה הארץ לחוד ועץ השדה לחוד. ובעץ רך מאד כעשב המתקיים שנים רבות, אם בירך עשבי יצא. ה. על ההדסים, פרח ההדרים, ורד, יסמין, שיבה, צפורן, וקנמון, מברכים בורא עצי בשמים. ועל רודה, ונרקיס, מברכים בורא עשבי בשמים. ו. עשב הנקרא ''ריחאן'' התימני, מברכים עליו בורא עצי בשמים, מפני שמין עץ הוא. וכן העידו כל תלמידי החכמים של עדת תימן, שכן המנהג פשוט אצלם. המשך משבוע שעבר: ישועות יצחק בחייו הרב כדורי התפרסם להמון העם לפני שנים רבות ומיני אז רבים שיחרו לפתחו לקבל עצה, או ברכה. רבי אברהם כהן הי"ו, גבאי בית הכנסת "מוסאיוף", שרבנו התפלל שם במשך עשרות שנים, אומר: "ידוע שבמקום יש כמאה מניינים ביום, בן פורת יוסף, ולאחר תפילת שחרית שרבנו התפלל במקום קבוע עם סטנדר, שעד היום נמצא בבית הכנסת, רבים עמדו וציפו רק לראות את זיו פניו או לקבל ממנו ברכה או עצה". רבי אברהם הי"ו מספר, על אחד ממכריו שבא מקריית ארבע הגיע כואב ודואב ובוכה ומעוניין לשאול ממני עצה עם מי להתייעץ בעניין בתו המעוברת הסובלת מכאבי בטן עזים כבר שבועיים. "לך ובקש ברכה מהרב כדורי", יעצתי לו, מיד אורו עיניו ותוך דקות בודדות מצא עצמו בפתחו של בית רבנו, עמד ולא אמר מילה, כשניצב מול רבנו וביקש שיברך את בתו. אמר לו רבנו: "בתך זקוקה לבית חולים ולא לי". הרב הוסיף ואמר "קחו אותה מיד לבית חולים". ואכן כך עשו. מיד שהגיעה לבית החולים ערכו לה בדיקות מקיפותשעל פי תוצאותיהם קבעו הרופאים שהעובר שבבטנה מת לפני כשבועיים. איך ידע רבנו שהיא זקוקה לטיפול רפואי ולא לברכה לחיזוק העובר? מפני ש"סוד ה' ליראיו".מורנו היה עילוי וגאון בכל מכל כל וברוח קודשו ראה דברים נסתרים ביותר כמו שיעידו רבבות עם ישראל על הישועות. הבה לי בנים... רבנו היה לא רק עילוי אלא ליבו היה מלא רחמים על כל אחד ואחת שהגיעו אליו. רבנו היה בוכה וצם ימים שלמים בעבור אותם עקרים ועקרות שהגיעו לקבל ברכה לזכות ולהיפקד בזרע בר קיימא. הוא העתיר בתפילה והתחנן עד אשר זכו לפרי בטן בזכות ברכותיו ועתירותיו. קשה היה לו לראות נשים שלא נפקדות, היה מעתיר בעדן ובכל שנה בפרשת תרומה, היה מברך על כמות מסוימת של חלות שהיו מחלקים אותן לעקרות, וראו ניסים ונפלאות.הרב משה כהן שליט"א, רב בית הכנסת "נחלת יצחק", מספר: "מכל רחבי הארץ היו מגיעות נשים בכדי לקבל ואפילו פרור קטן מהחלות שעליהם ברך רבנו, כל עקרה שאכלה מלחם מבורך זה הייתה נפקדת באותה שנה". הרב נתן גם קמיע מיוחד לעקרות שהגיעו להתברך, והורה להן מה לעשות, ובסתר ליבו המשיך לבכות ולהתפלל עד אשר אותה אישה היתה נפקדת. הלכות תפילה דיני ברכת הריח