ישועות יצחק - עלון בענייני פרשת השבוע

ז"ל ת.נ.צ.ב.ה סוליקה בת עישא לע"נ | הי"ו יסכה בת חנה להצלחת ר' שלמה זלמן אוירבך זיע"א סגולות ללידה קלה הרואה בחלומו א. צריכה האישה להקפיד לאכול בכל מוצאי שבת "סעודה רביעית", ותאמר בשעת האכילה "לשם מצוות סעודת מלוה מלכה",והיא סגולה טובה ללידה קלה. ב. יש לקרוא את מזמור כ"ב בתהילים "למנצח על איילת השחר מזמור לדוד", ונהגו לאומרו שבע פעמים. ג. יש שנהגו שתניח אישה צנועה ובעלת "יראת שמיים" את ידה הימנית על בטנה של היולדת ותאמר שבע פעמים את הפסוק:"והוא כחתן יוצא מחופתו ישיש כגיבור לרוץ אורח". ד. יש לתת "צדקה" לעניים ולתלמידי חכמים כדי שיתפללו בעבורה, ובזכות כך תזכה ללידה קלה. צבעים כל מיני צבעים יפין לחלום, חוץ מן הצהוב שזה סימן לחולה שפניו צהובות. צפור הרואה צפור בחלום – רואה שלום הרואה צפור בחלום ישכים ויאמר "כצפרים עפות כן יגן ה' צבאות על ירושלים" קוף הרואה קוף בחלום – אין זה סימן טוב. קיפוד הרואה קיפוד בחלום – אין זה סימן טוב. קנה הרואה קנה בחלום ישכים ויאמר "קנה רצוץ לא ישבור" הרואה קנה בחלום - יצפה לחכמה קנים - יצפה לבינה הגאון ר' שלמה זלמן אוירבך, נולד בכ"ג תמוז ה'תר"ע בשכונת שערי חסד בירושלים, לאביו ראש ישיבת המקובלים "שער השמים", הרב חיים יהודה לייב אוירבך שהיה מצאצאי ה'תולדות יעקב יוסף' מפולאנה, מחותנו של הבעל שם טוב, ולאמו הרבנית צביה, שהיתה בתו של ר' שלמה זלמן פרוש - מחשובי בוני ירושלים. ר' שלמה זלמן ניכר היה מילדותו באהבת תורה ללא גבולות, לצד חשיבה מקורית, ומעל הכל- רגישות עצומה לזולת. שרר אז עוני כבד בירושלים, ור' שלמה זלמן עצמו העיד על הרעב שליווה אותו בילדותו: "בצעירותי לא ידעתי מהי הרגשתו של אדם שבע. חולשת הגוף שלי נובעת מתת תזונה שידעתי בילדותי". בפורים המשולש ה'תר"צ, נשא ר' שלמה זלמן לאשה את הרבנית חיה רבקה לבית רוחמקין. עורך הקידושין היה כמובן מרן הרב קוק זצ"ל, שהיה מושא להערצה בבית משפחת אוירבך. אביו הגאון ר' חיים יהודה לייב, היה נוהג לצעוד מידי שבת לביתו של הרב קוק, כדי לשמוע את דרשתו בסעודה שלישית. לימים, סיפר הגרש"ז את רשמיו משעות רעוא דרעוין בבית הרב: "מה הרגשתי בסעודה שלישית אצל הרב? - פשוט מאוד, שמרגליות מתגלגלות בין השולחנות!" הרב קוק זצ"ל היה גם הסנדק בברית המילה של בנו בכורו של ר' שלמה זלמן, הרה"ג ר' שמואל אוירבך. הגרש"ז והרבנית חיה רבקה חיו כל ימיהם בחיבה עצומה, עד כדי כך שבהלווייתה, בשנת ה'תשד"ם, אמר בהספד: "רגילים לבקש מחילה מן הנפטר בשעת הלוויה . את יודעת, שאין לי על מה לבקש מחילה, משום שכל חיינו היו על-פי השולחן ערוך. אך אם בכל זאת היה בינינו דבר מה- הריני מבקש מחילה." לתמיהת אחד השומעים השיב ר' שלמה זלמן: "ניסיתי באמת להיזכר בכל הדרך מ'שערי חסד' עד הר המנוחות, אם היה ביננו משהו- אך לא נזכרתי בכלום. אלא שלבסוף חששתי, שאולי בכל זאת היה ביננו משהו שאינני זוכר - ולכן ביקשתי סליחה"