ישועות יצחק - עלון בענייני פרשת השבוע

לע"נ היקר באדם איש החסד רב פעלים ז"ל יעקב בן אסתר אוחנה תנצב״ה ז"ל תומר בן יהודית שוקרון לע"נ שנפטר בקיצור ימים ושנים תנצב״ה המשך בשבוע הבא... הרב יצחק כדורי זיע"א מתוך הספר ישועות יצחק שחיבר: הרב מאיר מלכא שליט"א א. מאחר שגדלה מעלת התפלה שנזונים העליונים והתחתונים על ידה דהיא עמודת ברומו של עולם שגם לעולמות העליונים ימשך שפע על ידה, לכך הזהירו בזוהר הקדוש להתפלל בלחש עד שאפילו אזניו לא תשמענה קולו, והטעם הוא כדי שלא יתקנאו בה החיצונים מחמת גודל מעלותיה, וכמו שכתב רבינו מורנו הרב חיים ויטל ז"ל ב"עולת תמיד" דף נ"ו עמוד ב וזה לשונו: "התפלה אינה נכנסת בשום רקיע כי אם אותה תפלה דלא אשתמעת לאודנין, ולכן בקריאת שמע תקנו שישמיע לאזניו, אבל הכא אם התפלה נשמעת לאזניו לא סלקא, כי שומעין החיצונים ומתערבין בהדה, וכשהיא בלחש דאינה נשמעת לאזניו אז היא רוחנית מאד מגדר טבע רוח אדם שהיא פנימית ורוחנית יותר מאד מן הסטרא אחרא ולכך אין רואין אותה, וזה הפך סברת מהרי"ק בבית יוסף שפסק שיותר טוב לשמיעה לאזניו, ועיין בברייתא ובירושלמי ותמצא כדברי הפך סברתו, וכן הקורא בספר תורה חד קארי וחד שתיק, ואי תרי קרן גרע מהימנותא, כי התפלה וקריאת ספר תורה כלהו הוו מעלמא עלאה, דלגביה אנחנו מצלין בלחש וכו'" עד כאן לשונו עיין שם: ב. ולהיות כי התפלה קדושתה גדולה מאד והיא דברים העומדים ברומו של עולם, לכך צריך להזהר בה לאומרה בגוף נקי וטהור, שאם היה צריך לנקביו אל יתפלל עד שיפנה, משום שנאמר "הכון לקראת אלהיך ישראל" )עמוס ד, יב(, ואם התפלל תפלתו תועבה וצריך לחזור להתפלל, במה דברים אמורים בגדולים אבל לא בקטנים, ואין צריך לחזור אלא כשאינו יכול להעמיד עצמו שיעור פרסה שהוא שעה וחומש שעה, דקים להו לחכמינו ז"ל כל שלא יוכל לעצור שיעור זה כבר נהפך המאכל במעיו להיות צואה גמורה וכתיב "וכל קרבי את שם קדשו" )תהלים קג, א(, ולפיכך תפלתו תועבה וצריך לחזור ולהתפלל, אבל אם יכול להעמיד עצמו שיעור פרסה יצא בדיעבד, ועיין "נשמת אדם" כלל ג' אות א' ומכל מקום לכתחלה צריך לחוש שלא יתפלל בגוף משוקץ, אפילו אם יעבור זמן תפלה אם ימתין עד שיפנה, והגם דיכול להעמיד עצמו יותר משיעור פרסה, והא דנקטי חז"ל שיעור הפרסה בהלוך היינו להחמיר, דהנצרך לנקביו אם יושב יוכל להעמיד עצמו יותר משיעור מהלך ועיין "ערך השלחן": ג. אם נתעורר לו באמצע תפילתו, בין לגדולים בין לקטנים, אם יוכל לעצור עצמו עד שיגמור תפלתו- יגמור תפלתו, ואם לאו מותר לו לצאת ולפנות ואחר כך יגמור תפלתו, כי הליכה בלבד בלא דיבור לא חשיבה הפסק, ורק דמפני הכבוד הוא אין ראוי שיפסיק באמצע תפלתו, ובהאי גוונא שהוא לצורך לית לן בה: א. קריאת פרשת זכור היא בשבת הסמוכה לפורים, שאז מוציאים שני ספרי תורה וקוראים בספר תורה השני בפרשת כי תצא: ''זכור את אשר עשה לך עמלק''. )והטעם כדי להסמיך מעשה המן למעשה עמלק. רש''י מגילה כט.(. ויש לדקדק בקריאת פרשת זכור, ולהוציא את הספר תורה הכשר והמהודר ביותר שיש בבית הכנסת, אחר שדעת רוב הפוסקים הראשונים ומרן השלחן ערוך שקריאת פרשת זכור היא מצות עשה מן התורה. ב. אף על פי שקריאת פרשת זכור היא מצוה מן התורה, אין מברכים על מצוה זו אשר קדשנו במצותיו וצונו, מפני שאין הקב''ה שמח במפלתם של רשעים, ואין מברכים על הקלקלה. ג. ראוי ונכון להזהר לקרא פרשת זכור מתוך ספר תורה הכתוב על קלף שאינו משוח במשיחה לבנה. ואם אין ספר תורה אחר, יוצאים ידי חובה גם בספר תורה משוח. והוא הדין בזה לפרשת פרה. ד. מעיקר הדין אין חובה לבדוק את ספרי התורה במחשב, שאנו סומכים על חזקה שהספר תורה כשר אחר בדיקת סופר, ולא הצריכו חכמים בדיקה במה שלא היה בזמנם. אך ראוי ונכון שיעברו בדיקת מחשב. ובפרשת זכור שהיא מן התורה לדעת רוב הפוסקים ומרן השלחן ערוך, יש להשתדל לקרוא בספר תורה שעבר בדיקת מחשב. ה. הואיל והלכה רווחת )בש''ע סימן ס סעיף ד'( שמצוות צריכות כוונה, לכן יש לשליח צבור הקורא בתורה לעורר דעת הקהל, לפני קריאת המפטיר בספר תורה בפרשת זכור, ולהודיעם שיכוונו לצאת ידי חובת מצות זכירת עמלק ומחייתו שהיא מצות עשה מן התורה, ושגם הוא מצדו מכוין להוציא את השומעים ידי חובתן, שמצוות צריכות כוונה. ומכל מקום אין צריך לומר ''לשם יחוד''. ו. שליח צבור שקרא פרשת זכור ויצא ידי חובה, רשאי לחזור ולקרות פעם שנית בצבור אחר להוציאם ידי חובה. ז. כל הצבור צריכים לשתוק ולהאזין לקריאת פרשת זכור מהשליח צבור הקורא בתורה, ואין להם לקרוא בפיהם מתוך החומש, שהרי צריך לקרוא מתוך ספר תורה כשר. ואף על פי שצריך לזכור מעשה עמלק בפה, מכל מקום כיון ששומע כעונה, נחשב שזכר את עמלק בפה מתוך ספר תורה. המשך משבוע שעבר: כתיבת הקמיעים רבנו כתב קמיע נגד התבוללות. זה השפיע וגרם לנתק בקשרים אסורים בין יהודיים וגויים. מספר ידידי היקר באדם שמשו הנאמן של רבנו שליוה אותו לכל מקום ומקום ר' שמעון מלול הי"ו: לפני חצי שנה רעשה צרפת, אחרי שבן של מיליונר ניתק קשר עם גויה כשרבנו כתב בעבורו קמיע אותו נשא על גופו. אבל קמיע זה לא רק המילים שכתובות בו פועלות, אלא הוא היה כותב את הקמיע כשהוא בוכה ומתחנן בעת כתיבתו ומתפלל שיפעל ישועות בעד מי שיענוד את הקמיע, אחוז שרעפים, אף אחד לא היה נכנס אז אליו לחדר. הכול היה אצלו מקודש. קדושת העינים ותיקון חצות קדושת העיניים שלו הייתה דבר מופלא. סיפר לי רבנו שעוד בצעירותו כשהיה מתהלך רגלית ברחובותיה של העיר העתיקה בירושלים, היה נשמר והולך בעיניים חצי עצומות בכדי לא לראות מראות אסורות ר"ל. את זה שמעתי מפיו מספר רבי יהודה מוצפי שליט"א. ענייני העולם הזה היו רחוקים ממנו. ואת זה ראינו מהנהגותיו המיוחדות. מאחר והיה ישן מעט, ישנתי בביתו המון שנים, בשעה תשע וחצי בלילה, אחרי שחצי שעה קיבל אנשים, ישב ללמוד במיטה גמרא, אחרי כן לקח את ספר הקבלה, ישב לאכול תבשיל שהכינו לו, המשיך ללמוד קבלה, הגיעה עת תיקון חצות, התיישב על הרצפה ותיקן חצי שעה תיקון חצות. בשעה אחת בלילה אמר: "לא תהיה בחדרי". שמחתי. בשעה אחת ושלוש דקות נרדם, אחרי שחבש כובע גרב כדי שהכיפה לא תזוז לו. בשלוש וחצי התעורר, וראה שאני קם. הוא נזף בי: "לא ישנת"...? זו הייתה השינה שלו, שעתיים וחצי. ביום לא ישן כלל. זה הפלא ופלא, רק לעת זקנתו היה מנמנם מעט. תפילת שמונה עשרה מדיני ד' פרשיות פרשת זכור