ישועות יצחק - עלון בענייני פרשת השבוע

א. אף על פי ששיעור נטילת ידים ברביעית יזהר ליטול בשופע, ואותם אנשים בורים שנוטלין ואין נוטלין כראוי עונשם יותר מרובה מאותם שאינם נוטלין כלל, חדא הנה הם אוכלים בלא נטילת ידים כיון דאין נוטלים נטילה ראויה כפי הדין והשני שמברכים ברכה לבטלה, והשלישי ריב לה' עמהם: מאחר דנוטלין למה אין נוטלין כראוי, מה הפסד יש בזה ומה עול כבד יש להם בזה, אין זה אלא רוע לב, על כן איש הירא יזהר ויזהיר אחרים בזה לעשות המצוה כתיקונה וכמו שכתוב בחסד לאלפים סימן קנ"ח יעוין שם. אך אע"פ דאוכל כזית חייב בנטילת ידים, עם כל זה ברכת על נטילת ידים לא יברך אלא אם כן אוכל כביצה שהוא י"ח דרה"ם, ואם דעתו לאכול כביצה ובירך על נטילת ידים ובעת שבא לאכול לא היה לאכול כביצה אלא רק אכל כזית, אין כאן חשש ברכה לבטלה על אשר בירך על נטילת ידים, ועם כל זה ידחוק עצמו היכא דאפשר לו לאכול כביצה בשביל הברכה: ב. חיוב נטילת ידים הוא בין על האנשים בין על הנשים, ובעוונותינו הרבים יש כמה נשים שאוכלים בלא נטילת ידים ואין מרגישים בחטא דנעשה להם כהיתר, וישחושבין כיון דאין יודעים לברך ברכת המזון לכך גם נטילת ידים לא יברכו, וצריך להודיעם דלא תליא הא בהא, וצריך כל אדם להשגיח על בני ביתו בדבר זה ולהודיעם חומר הדבר ויזהירם תמיד וגם יחנך ילדיו הקטנים אע"פ שלא באו לכלל חיוב כדי שירגילו בכך מקטנותם, וכתב בספר כתר מלכות כתיבת יד: בפעם האחרונה של נטילת ידים בכל יד ויד ימלא חפניו מים וכמו שאמר רב חסדא )שבת סב:(: אנא מלאי חפנא מיא וכו', ויכוין אותה שעה: מים ראשי תבות "מלא ידנו מברכותיך", וגם יכוין "מים" ראשי תבות מעושר מתנות ידיך. עד כאן. ומנהג יפה הוא: א. נאמר בתורה וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך, ולכן מצוה מן התורה להניח בכל יום תפילין של יד ושל ראש. ואמרו במדרש )שוחר טוב מזמור א'(: ''אמרו ישראל לפני הקב''ה, רצוננו לקיים את כל התורה כולה, אבל אין אנו יכולים, אמר להם הקב''ה: תניחו תפילין ואני מעלה עליכם כאילו קיימתם כל התורה כולה, דכתיב למען תהיה תורת ה' בפיך''. וכתב הסמ''ג משש מאות ושלש עשרה מצות שנצטוו ישראל, אין לך שום מצוה שתהיה אות ועדות, כי אם שלשה מצות, והם: מילה, שבת, ותפילין, שנכתב בשלשתן אות. והם עדות לישראל שהם עבדים להקדוש ברוך הוא. ועל פי שנים עדים יקום דבר ]מילה ותפילין[, וכל אחד מישראל אינו יהודי שלם אלא אם כן יש לו שני עדים שהוא יהודי, הילכך בשבת ויום טוב שנקראו אות, פטורים מלהניח תפילין. ב. בזמן הזה מותר לצרף למנין מי שאינו מניח תפילין, דעיקר הקנס כשהוא מבעט במצוה, אבל במקום שנוכל לומר שאינו מבעט במצוה, אפשר לצרפו למנין בשעת הדחק. ג. מי שאינו שומר תורה ומצוות ומבקש להניח תפילין, אף אם הוא פרוץ בעבירות, אפילו הכי מצוה להיזדקק לו ולהשאיל לו את התפילין שלו כדי שיניחן בברכה, ולזכותו במצוה יקרה זו. ד. כל המקפיד בהנחת תפילין עליו נאמר לא תקח האם על הבנים, ומי שאינו מקפיד ח''ו עליו נאמר שלח תשלח וגו'. והיינו, שח''ו לא יאריך ימים. מסופר על הצדיק הקדוש "האביר יעקב" רבינו יעקב אבוחצירא זיע"א. שפעם התארח בעיר "פאס" שבמרוקו, אצל בעל בית אחד ירא ה'. וכשנכנס הרב לביתו היה עייף מן הדרך, ולכן החליף את בגדיו וביקש לנוח מעט, והנה קודם שנתו ביקש הרב מבעל הבית לכבס לו את בגדיו. בעל הבית לקח את הבגדים בשמחה ובהתלהבות רבה ונתנם לרעייתו שתכבסם, אך כיון שרעייתו הייתה עסוקה בהכנת "צרכי הסעודה" לכבודו של מורינו ורבינו רבי יעקב אבוחצירא, על כן מסרה את "בגדי הרב" לשכנתה כדי שתכבס לה את הבגדים! תפסה השכנה את בגדי הרב והחלה לכבסם,והנה במהלך "כיבוס הבגדים" לפתע ראתה השכנה "כינה" על חלוקו העליון של הרב, נגעלה האישה מאוד מהכינה,ולכן זרקה את הבגד "בבזיון" והחלה לקלל את הרב! באותם רגעים החלה האישה לזרוק כל מה שבידה ונכנסה בה "רוח שטות", והחלה לצעוק ולקרוע בגדיה מרוב בהלה שאחזה בה! כשראו השכנים את מעשיה לא הבינו את סיבת הדבר,ולכן מה עשו? לקחו אותה מיד לקברה של הצדקת "ללה סוליקה" אשר נהרגה על קידוש ה', וביקשו עליה שם רחמים שהקב"ה ישלח לה "רפואה שלמה", ואף סגרו עליה את הדלת בקבר והלכו להם. בינתיים באו אצל מורינו ורבנו רבי יעקב אבוחצירא זצוק"ל מספר אנשים וסיפרו לו את כל העניין עם אותה שכנה שהייתה מכבסת ופתאום השתגעה! כששמע רבי יעקב את הדברים אמר להם: דעו לכם! כל מה שקרה לאישה זו, זה בגלל שהיא קיללה אותי בשעה שהייתה מכבסת בגדי. אני לא ביקשתי ממנה שתכבס בעבורי, והיא יכלה לסרב לבעל הבית לכבס, אך בעוון שהיא קיללה לכן נענשה על כך! מיד הבינו כולם כי בגלל עוון "בזיון תלמיד חכם" קרה הדבר ולכן החלו מיד לבקש מהרב שימחל לה כדי שתתרפא. רבי יעקב נענה להם ואמר: לכו עכשיו לקברה של "ללה סוליקה" ותמצאו אותה בריאה, הלכו כולם ומצאו אותה ישנה, העירו אותה והחלו לדבר עימה וראו כולם כי נעשה לה "נס גדול"! באותה שעה באו כולם לפני רבינו, ואותה אישה נפלה לפני רגליו וביקשה את סליחתו ורבינו מחל לה! אך הזהיר אותה שתקפיד מאד על כבודם של "תלמידי חכמים". הלכות נטילת ידיים הלכות תפילין לרפואת הי"ו שמעון בן מסעודה בוזגלו הרב אל נא רפא נא לו אמן ואמן