ישועות יצחק - עלון בענייני פרשת השבוע

"צו את אהרן ואת בניו לאמר, זאת תורת העולה היא העולה" והנה לא מצאנו בכל התורה צו אלא כאן אצל קורבן העולה ומדוע? משיב רש"י: אין צו אלא לשון זרוז מיד ולדורות, אמר רבי שמעון: ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס, ובעולה יש חסרון כיס לכהן שכולה כליל. הרי שיש חשיבות מיוחדת כאשר מזדרזים ובמיוחד כאשר הדבר קשור בלשם שמים כמו קורבן עולה שהכל קרב להקב"ה ואין לכהנים. וידוע שאברהם אבינו נשתבח בזריזותשבעקידה. ולא בעצם העקידה עצמה. שהרי באותו הדור הדבר היה נפוץ שאפילו אנשים פשוטים הקריבו בניהם לע"ז ח"ו וק"ו הקרבת בנו להקב"ה, א"כ מה השבח המיוחד לאברהם אבינו בזה? אלא הואיל והקב"ה לא חייב את אברהם לעשות העקידה מהר אלא "קח" ואברהם יכל לבחור זמן אחר יותר מאוחר, אולם הוא השכים מוקדם כפי שנאמר "וישכם אברהם בבוקר" ללמדך כמה חביבה מצוה בעיניו כאשר עשה את כל תהליך העקידה בזריזות וזה הוא נסיונו הגדול של אברהם אבינו שיכל לדחות העקידה לעוד כמה ימים אולם הוא עשה בזריזות. ראינו גם אצל משה רבינו במלחמתו נגד עמלק נאמר שם "וצא הלחם בעמלק מחר" הואיל ודחה למחר, נאמר "וידי משה כבדים" - נענש בזה שדחה למחר, שהיה צריך לעשות בזריזות ולא לדחות למחר. וכן ראינו אצל אברהם "ואל הבקר רץ אברהם" כשקבל אורחים הכל עשה בזריזות. וכן אצל אלישע עם אליהו שעזב את הבקר מיד והלך אחרי אליהו הזדרז ולא חיכה, וכן באכילת קורבן פסח נאמר "ואכלתם אותו בחיפזון" כלומר בזריזות. כאשר עושים בזריזות יש הצלחה בבחינת "היא העולה מאליה" יש סייעתא דשמיא. סדר יום קבוע, שינה טובה, פעילות גופנית, תזונה איכותית אלה היסודות, לפי השיטה הנטורופתית, שעליהם גדלים ילדים בריאים. תפריט לדוגמה : ארוחת צהריים נסו להתחיל עם סלט ירקות טרי. אם זה מתאפשר - הכינו להם את הסלט כשהם מגיעים הביתה, ובעודם אוכלים את הסלט - הכינו את יתר הארוחה. הסלט יעניק להם סיבים תזונתיים ושפע של בריאות. לאחר מכן, הגישו להם מנה המורכבת משליש פחמימה, שליש חלבון ושליש ירקות מבושלים. אפשר לכלול בתפריט דגנים, קטניות, ירקות מוקפצים )האוצרים בתוכם אנרגיה מחממת וטובה( וטופו, דג בתנור, פשטידות, קציצות ירק אפויות וכדומה. ארוחות ביניים צלחת פירות העונה שטופים וחתוכים. היא תתרוקן במהירות, זה בדוק. השם חגית מגיע מן התנ"ך ומשמש כתיאור של הדמות התנכית חגית - חגית, שהייתה אחת מנשותיו של דוד המלך, ואימו של אדוניה. שמה יד, ִ ו ָ י ד ֵ נ ְּ ב ּ יו ָ ה ה ֶּ ל ֵ א ְ נזכר בספר דברי הימים א', פרק ג', פסוקים א'-ב', "ו אל, ֵּ י ִ נ ָּ י ד ִ נ ֵׁ ית, ש ִ אל ֵ ע ְ ר ְ ז ִּ י ַ ם ה ַ ע ֹ ינ ִ ח ֲ א ַ ן, ל ֹ נ ְ מ ַ ר א ֹ כו ְּ ב ַ ן: ה ֹ רו ְ ב ֶ ח ְּ ב ֹ ד-לו ַ ל ֹ ר נו ֶׁ ש ֲ א ר; ּ ו ׁ ש ְּ ג ְ ך ֶ ל ֶ י מ ַ מ ְ ל ַּ ת-ת ַּ ה, ב ָ כ ֲ ע ַ ן-מ ֶּ ם ב ֹ לו ָׁ ש ְ ב ַ א ְ י ל ִ ׁ ש ִ ל ְ ּׁ ש ַ ית. ה ִ ל ְ מ ְ ר ַּ כ ַ ל ה ִ י ַ יג ִ ב ֲ א ַ ל ית". על כן מסמל השם פריון, יוקרה, פאר, הצלחה, ִּ ג ַ ן-ח ֶ ה ב ָּ י ִ נ ֹ ד ֲ י, א ִ יע ִ ב ְ ר ָ ה אצילות וקשר עם ההיסטוריה והמסורת היהודית. השם חני משמש כשם חיבה קליל וקצר לשם חנה. חנה הייתה אמו חני - של הנביא שמואל ומוזכרת בתנ"ך כאישה שהתמודדה עם שנות עקרות רבות, עד שזכתה, בכוח תפילתה, לבן קדוש אותו הקדישה לאל. השם חנה מגלם בתוכו משמעויות של תקווה, תפילה, אופטימיות, נחישות וקשר עמוק עם בורא העולם. בחירה בשם חני משקפת זיקה של הורי הבת לספר התנ"ך ומבטאת את שאיפתם כי ביתם זו תהיה בעלת אופי אופטימי, אמיצה, נחושה, בעלת יכולת התמודדות עם מהמורות במהלך חייה, בעלת זיקה למשמעות רוחנית ובעלת עומק פנימי עשיר.