ישועות יצחק - עלון בענייני פרשת השבוע

לע"נ היקר באדם איש החסד רב פעלים ז"ל יעקב בן אסתר אוחנה תנצב״ה א. צריך כל אדם להזהר לבצוע הפת שמברך עליו המוציא במקום שנאפה יפה ששלט בו האש יותר, ורק זקן שאי אפשר לו לאכול במקום שנאפה יפה מחמת שהוא קשה אז יבצע ממקום הרך: ב. אמרו רבותינו ז"ל )ברכות נב, ב( תכף לנטילת ידים סעודה, ועל כן אסור להתעסק בין נטילה להמוציא באיזה עסק, דנמצא בעסקו בו הרי זה מסיח דעתו מהסעודה, ואפילו עסק כל דהוא אם צריך לדקדק בו נמצא הוא מסיח דעתו דהיינו אפילו לראות מטבע אם הוא טוב או רע, או לראות המורה שעות לדעת כמה השעה וכיוצא בזה כי מאחר דצריך לדקדק הרי זה מסיח דעתו מסעודה בין נטילת ידים וסעודה ואסור, וכן יזהר שלא ידבר בין נטילה לברכת המוציא, ולא עוד אלא אפילו בשתיקה לא יפסיק, אלא תכף בגמר הניגוב יברך המוציא ויבצע, ובדיעבד מותר, וצריך להזהיר לכתחילה שלא ישהה בין ניגוב להמוציא כדי הילוך כ"ב אמה, וצריך זריזות רב כדי להזהר בכך: ג. הליכה מבית לבית, אפילו הילוך מעט אסור, וצריך להזהיר המון העם בזה כי לפעמים קופצים להביא מטפחת או מלח וכיוצא מחדר לחדר ובדיעבד שרי: ד. לא יבצע ממקוםשנתחברה בתנור עם חברתה דמחזי כחסר, גם לא יבצע במקום סדק ואפילו שנאפה אותו מקום יפה יותר, ובעל הבית הוא עצמו בוצע אע"פ שיש אורח גדול ממנו, ומיהו יכול לחלוק כבוד לאורח שיברך הוא ברכת המוציא וכן נוהגים: א. מי שבירך על ספירת העומר, ובעת ברכתו היה סבור שהיום הוא כך וכך לעומר, ולפני שספר נזכר מיד שהיום אינו כך וכך, ימשיך ויספור את העומר, ולא יחזור לברך. ב. במוצאי שבת סופרים העומר קודם ההבדלה. וכן כשחל יו"ט האחרון של פסח במוצ"ש, יספרו את העומר קודם ההבדלה. ג. צריך לברך קודם שיספור העומר: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על ספירת העומר". ואף על פי שספירת העומר בזמן הזה מדרבנן, מכל מקום אפשר לומר בנוסח הברכה "וצונו", הואיל ונאמר בתורה "ושמרת לעשות ככל אשר יורוך", והוי כאילו הקדוש ברוך הוא בעצמו צונו לקיים מצות רבותינו ז"ל, ולכן שפיר יש לומר "וצונו". וכמו שמברכים בנוסח כזה על הדלקת נרות חנוכה ועל נטילת ידים ושאר מצות דרבנן. ומכל מקום אם ספר ספירת העומר בלי ברכה יצא ידי חובתו, שאין ברכות מעכבות. ד. מצות ספירת העומר בכל לשון שהוא מבין. ואף בלשון הקודש צריך לכתחילה להבין הספירה. ואם אינו מבין לשון הקודש, וספר בלשון הקודש לא יצא, ויחזור לספור בלשון שמבין בלא ברכה. ה. נוסח הספירה הוא "לעומר" ולא "בעומר". וכשמגיע לשבעה ימים, אומר היום שבעה ימים לעומר, שהם שבוע אחד. ו. אין לברךשהחיינו על ספירת העומר, כיון שהספירה נתקנה זכר למקדש, וגם אין מברכים שהחיינו על מצוה שבדיבור. הרב יחיאל מיכל חרל"פ, בנו של הרב יעקב משה חרל"פ מירושלים, כבר שימש כרב קהילה בניו יורק בעת שהתרחש סיפורנו. הסיפור התחיל כאשר הוא ואשתו שמו לב כי משהו אינו כשורה עם בריאותה. בתחילה ניסו להתעלם ולקוות כי המחושים הלא נעימים יעברו מאליהם. אולם נראה כי האמירה שהזמן הוא הרופא הטוב ביותר, לא הייתה תקפה במקרה שלהם. רופאים שאליהם הגיעו בהכוונת רופא המשפחה המוכר והחביב, קימטו מצח ושלחו את האישה לבדיקות רבות ומקיפות. שבועות חלפו ותוצאות הבדיקות הגיעו. הן לא נשאו עימן בשורות טובות. כשחזרו עם התוצאות לרופא המשפחה, הוא הבהיר להם כי הטיפול במחלה זו הוא למעלה מכוחותיו ושלח אותם אל רופא מומחה בקיא ומנוסה ממנו. זה האחרון ישב מול הזוג במבט מושפל. בכל פעם מחדש בה מצא את עצמו מבשר בשורות כאלו למטופלים, הוא התקשה כאילו זו הייתה הפעם הראשונה. "ראו, כבוד הראביי והגברת", פנה בכבוד אל הזוג המבוהל שמולו, "מצבה של הגברת לא טוב. לא טוב בכלל. אני ממליץ על אשפוז במרכז רפואי גדול לבדיקות מעמיקות יותר ולמציאת דרכי טיפול". הרב והרבנית חרל"פ מיהרו למלא אחר הוראות הרופא ופנו לאשפוז. לאחר סדרה מתישה של בדיקות מעמיקות, פרסו הרופאים במרכז הרפואי את מסקנותיהם בפני הרב. "עלינו לערוך ניתוח לאשתך. הניתוח הוא ניתוח סטנדרטי, שכמותו נערכים רבים כל הזמן. אין לכם ממה לחשוש", ניסו לנסוך ביטחון באנשים שמולם. "לאחר הניתוח מצפים לגברת חיים בריאים". הרב חרל"פ לא נמנה על חסידי חב"ד, אבל הוא הרגיש את עצמו קרוב לרבי מליובאוויטש זצ"ל. כבר יותר מפעם אחת זכה להיות אצל הרבי וזה הספיק לו כדי לפנות כעת בטבעיות לרבי ולבקש ברכה עבור אשתו, שגורל בריאותה מוטל על כף מאזניים. הוא לא התכוון להסכים לניתוח כלשהו, סטנדרטי ככל שיהיה, מבלי לקבל את ברכת הרבי ואישורו. דעת הרבי הייתה נחרצת בצורה שהפתיעה את הרב חרל"פ: "אני מכיר את המחלה ואת הניתוח וממליץ לכם לא לבצע את הניתוח". לא לבצע את הניתוח? הרב חרל"פ היה המום, בעיקר ממידת הנחרצות בה נוסחה התשובה. הרי הצוות הרפואי תיאר את הניתוח כטיפול רפואי סטנדרטי ומה יכול להיות כאן גרוע כל כך? אולם מכל מקום הוא קיבל את עמדתו המוחלטת של הרבי והודיע לרופאים כי אשתו לא תחתום על הסכמה לניתוח. התגובה הראשונית של הרופאים הייתה חוסר אמון משולב בתדהמה. כמה מהם אפילו צחקו עליו גלויות. "ראה, עם כל הכבוד לך ולמי שאתה מתייעץ עמו, שאיננו יודעים מיהו – כאן", הצביעו לעבר החדר הסמוך, "יש חולה החולה באותה המחלה בדיוק. ולא סתם חולה", לחששו בדיסקרטיות, "מדובר באישיות נכבדה ביותר, שהנשיא אייזנהאואר בעצמו מתקשר אליו מידי יום כדי לדרוש בשלומו". הרב חרל"פ הנהן בנימוס. מה לו ולגוי זה, גם אם הוא חביבו של הנשיא אייזנהאואר? "חולה זה נותח בשבוע שעבר וכעת הוא כבר בתהליך החלמה ועומד לשוב לביתו בקרוב, בריא ושלם", סיים הרופא בטון של התנצחות. הרב חרל"פ המשיך להנהן בראשו בנימוס ובד בבד המשיך לעמוד על שלו. הוא הסביר להם, שעם כל הכבוד לממצאים, לסקרים, לניסיון הרב ולחביבו של הנשיא אייזנהאואר, הוא התייעץ עם אישיות שמתקשרת עם כוח עליון והנחייתה של אותה אישיות הייתה לא לנתח וכך הוא מתכוון לנהוג. הרופאים נאלצו לכבד את רצונו של הרב חרל"פ ואשתו, אם כי מאחורי גבם הפגינו זלזול מהצורה המשונה בה מקבלים היהודים הללו החלטות גורליות. שבוע ימים חלף. אשתו של הרב חרל"פ לא נותחה ולפתע חלה תפנית במצבה. תחת ההידרדרות התמידית החל שיפור שהלך ותפס תאוצה מיום ליום, עד שהיא התרפאה כליל ללא ניתוח. לעומתה, ידידו של הנשיא אייזנהאואר, מהחדר הסמוך, הלך לעולמו בדיוק שבוע לאחר הניתוח ה"מוצלח". הלכות בציעת הפת הלכות ספירת העומר