ישועות יצחק - עלון בענייני פרשת השבוע

רבי יעקב חיים סופר זיע"א סגולות לאריכות ימים הרואה בחלומו א. כשקורא פסוק ראשון של ק"ש יאריך במילת אחד וזה סגולה לאריכות ימים. ב. סגולה לאריכות ימים לברך על לולב וסימנך לולב בגימ' חיים. ג. מנהג הספרדים לקרוא על שם הסבא בחייו וי"א שזו סגולה לאריכות ימיח יידוע שהאור החיים הקדוש ע"ה נקרא ע"ש זקנו רבי חיים בעודנו חי יכו מוכח משוית הרשבייש הניי ךיתירה מזך שכזעתי בשם מרן ר' רחמים חי חויתה הכהן זצ"ל שאדם שנכח בברית וקראו לבן על שמו כלומר ששם התינוק ושם הנוכח בברית יצאו זהים זו סגולה טובה בשבילו ויזכה לאריכות ימים והאשכנזים חוששים לזה ואינם קוראים רק ע"ש הנפטר ונותנים סימן קראו בשמותם עלי אדמות ומאן דלא קפיד לא קפדין בהדיה. ד. מי שקורא לבניו ובנותיו בשמות עם תכנים טובים ובפרט שמות מהתנ"ך זו סגולה לאריכות ימים ושנים ועדיין לא ראינו סבתא ששמה ספיר ליאן פיה ליפי ולא סבא בשם סביון ברקן אריק וכדומה ומהנכתב למעלה למדנו שנלך בדרכי אבות. ה. הרה"ק רבי מאיר מפרעמישלאן זי"ע ציווה לאחד שאל יחתוך מפאות ראשו כל ימיו, כי הוא סגולה לאריכות ימים. הרואה שרוחץ ראשו – ניצול מכל צרה. הרואה עצמו תלוי – יעלה לגדולה. הרואה שגדלו שיניו – טוב לו. ורש"י אומר, ישועה גדולה תבא לו. הרואה שמספר את שערות ראשו – סימן יפה לו. הרואה שמגלח שערות ראשו וזקנו – סימן יפה לו ולכל משפחתו. הרואה שעומד במקום צר – פתאום ירוויח וטוב לו. וכותב על זה בספר "לדרוש אלוהים": "ולא ידעתי למה? אדרבא, אני שמעתי וגם אני ניסיתי, כי החולם שרואה עצמו סגור במקום אחד ואינו יכול לצאת, או שהוא יוצא מחורים צרים, מראה צער וצוקה על החולם". נולד בבגדאד )עיראק( בשנת ה'תר"ל. למד בשקידה ובהתמדה בישיבות בבגדאד ובצנעה היה לומד את חכמת הקבלה. מרוב חיבתו לארץ הקודש החליט לעלות לארץ ישראל ובחודש סיון ה'תרס"ד עלה לישראל לאחר טלטולים ותלאות רבות. הגיע לירושלים והצטרף אל המקובלים בבית המדרש "בית א-ל" בעיר העתיקה. מיעט בשיחה ובשינה ורכש ידע רב בתורת הנסתר, התפלל על פי כוונות האריז"ל והרש"ש. בשנת ה'תרס"ט כאשר נוסדה ישיבת "שושנים לדוד" לעדה הבבלית בירושלים, עבר לעליה קטנה הסמוכה לבית המדרש ובה הגה בספרי נגלה ונסתר שרכש לעצמו בפרוטות המעטות שהיו ברשותו. נהג לקום לפני חצות על מנת ללמוד, בחצות ערך תיקון חצות בבכי ובקינה על חורבן בית המקדש, לאחר שישן מעט השכים לפני עלות השחר ועסק בתורת הקבלה, הלך לבית הכנסת לתפילת שחרית כשהוא מעוטר בטלית ותפילין והיה נזהר מאוד לברך ברכות הנהנין בכוונה עצומה, בהתלהבות ובשפה ברורה. מימיו לא שח שיחה בטילה בבית הכנסת פרקי משנה וביום השבת קבע שיעור 18 ובעת הסעודה, כל יום סיים בתלמוד עם תלמידיו ואחה"צ היה דורש בבית הכנסת בהלכה ובאגדה. כאשר ביקשו למנותו לרבה של דמשק מיאן לקבל את התפקיד, החל להעלות על הכתב את חיבוריו והצטרף אל המקובלים בשכונת הבוכרים שלמדו אצל המקובל ר' שאול דוויך הכהן בישיבת "רחובות הנהר". הסתלק בעת מנחה של שבת שנת ה'תרצ"ט.