ישועות יצחק - עלון בענייני פרשת השבוע

20:31 19:13 20:34 19:28 20:35 19:21 20:31 19:18 שלח לך ת להיכנס לארץ המובטחת. תוך מספר ימים או שבועות, הם עשויים ּ כה קרוב, ואולם, כה רחוק! עם ישראל היה מרוכז במדבר בהמתנה לאיתו להיות הבעלים של אותה הארץ, שהקב"ה הבטיח לצאצאיו של אברהם, כמה מאות שנים קודם. אבל הגורל התערב. הם החליטו לשלוח מרגלים לבחון את הארץ ואת הגנותיה, והמרגלים האלה חזרו עם דיווחים כרוכים בהשמצה, וגרמו למרד בעם, והרחקתם מהארץ במשך ארבעים שנה. מי היו המרגלים האלה שלקחו על עצמם להשמיץ את הארץ המובטחת, לשלהב את רוחו של העם עם סילופיהם והגזמותיהם, להחדיר פחד לתוך ליבותיהם של חפים מפשע? חכמינו אומרים שהם היו בין המנהיגים הגדולים והמעולים ביותר של שבטיהם. אם כן, איך יתכן שהצדיקים האלה יעשו דבר כה נורא? הרי הם בעצמם היו עדים לניסים ולנפלאות שהקב"ה עשה לעמו ישראל במצרים, ביציאה ממנה ובהר סיני? האם הם חשבו שהוא לא יהיה מסוגל להביא את עמו ישראל לניצחון מול הכנענים המבוצרים בארץ המובטחת? ּ ינו ִ י ָ ן ה ֵ כ ְ ים, ו ִ ב ָ ג ֲ ח ַּ כ ּ ינו ֵ ינ ֵ ע ְ י ב ִ ה ְּ נ ַ הבה נמצא תשובה בפרשת השבוע. כשהמרגלים חזרו ממשימתם, הם אמרו הערה החושפת את מחשבתם, "ו ם". ֶ יה ֵ ינ ֵ ע ְּ ב המפרשים מסבירים שההערה הזאת משליכה אור על הסיבה המשתמעת לנפילתם של המרגלים. האנשים האלה לא האמינו בעצמם. חסר היה להם ביטחון, ותחושה של עד כמה הם בעצמם שווים. הם חשו כחגבים בנוכחותם של הכנענים, ולכן, גם הכנענים ראו אותם כאלה. אותו חוסר ביטחון הביא אותם להשמיץ את הארץ. הם ראו את המכשולים העיקריים שעליהם להתגבר עליהם, והם חשו מאויימים והמומים. הם הצטמקו מבפנים, ולא היו מסוגלים להאמין שהגיע להם לקבל שורה חדשה של ניסים מרהיבים. ולכן, הם בחרו להטיל דופי בארץ המובטחת, כדי להסיט את עם ישראל מתוכניתם של כיבוש, ולשכנע אותם להישאר בביטחון היחסי שקיים במדבר. חכם גדול לקח אתו את תלמידיו לטיול. "היום נעשה משהו שונה." בלי מילה נוספת, הוא הביא אותם לפני גיא עמוק, בקצה העיר. חבל היה מתוח מצד אל צד מעל הגיא, וקהל עצום התקבץ במרחק מה. והנה, לוליין מחזיק מוט ארוך לאיזון בידיים, והוא התחיל לצעוד מעבר לשפת הגיא על החבל. ההמון התנשם בתדהמה כשהלוליין התקדם בצורה יציבה על החבל הרועד. כשבסופו של דבר, הוא הגיע בביטחון לצד השני, ההמון הגיב בקול של אנחת הקלה ובתרועות רועשות נלהבות. החכם הנהן ברצינות בראשו, הסתובב, והתחיל להתרחק. "מדוע הבאת אותנו לכאן היום?" שאל אחד מהתלמידים. "מה עלינו ללמוד מהלוליין?" "הנה לפניכם לקח חשוב," אמר החכם. "לצעוד על חבל מתוח, הינו מטאפורה של החיים, כי כל אחד מאתנו צועד בהחלט על חבל דק. האם שמתם לב ללוליין? הוא היה כולו מרוכז במה שהיה עושה, בטוח ביכולתו להצליח. אילו היה מאבד את הריכוז או את הביטחון, מעולם לא היה מצליח לעבור." בחיינו אנו, אנחנו תמיד עומדים בפני אתגרים ומבחנים, המובילים אותנו להטיל ספק ביכולותינו ובערכנו. בכל פעם, כשמתעוררת בנו השראה לעשות משהו טוב ומשתלם, יצר הרע מיד מנסה להטיל ספק בנו. האם אנחנו באמת מסוגלים לעשות את זה? האם אין זה קשה מדי? האם המוטיבציות שלנו טהורות? וככל שהביטחון שלנו מתכרסם, סיכויי ההצלחה מתפוגגים לאט. אבל אם אנחנו מודים שמקור ההשראה שלנו הוא הניצוץ האלוקי שבתוכנו, אם אנחנו מוצאים בתוך תוכנו האומץ והביטחון להתמיד, אז הקב"ה ללא שום ספק, יברך את מאמצינו בהצלחה. 54 י"ח סיון תשע"ו הפטרה: וישלח יהושע