ישועות יצחק - עלון בענייני פרשת השבוע

לע"נ היקר באדם איש החסד רב פעלים ז"ל יעקב בן אסתר אוחנה תנצב״ה ז"ל תומר בן יהודית שוקרון לע"נ שנפטר בקיצור ימים ושנים תנצב״ה המשך בשבוע הבא... הרב יצחק כדורי זיע"א א. הרואה אבידת ישראל ונתעלם ממנה עובר בלא תעשה שנאמר )דברים כב, א( "לאתראהאתשור אחיך או אתשיו נדחים והתעלמת מהם", וביטל עשה שנאמר )שם(: "השב תשיבם לאחיך", ואם לקח האבידה לעצמו על מנת לגזלה ולא להשיבה ביטל מצות עשה ועובר בשני לאוין על לא תגזול ולא תוכל להתעלם, ואם חזר בו והשיבה תיקן את הכל: ב. מצא מציאה דבר שאין בו סימן אם דבר זה סתמו שידעו הבעלים מנפילתו מיד כגון מעות מפוזרים הרי אלו שלו, דנתלה לומר ידעו הבעלים קודם שמצאן זה ונתייאשו מפני שאין בהם סימן ולכן אין חייב להכריז, ואפילו נודע לו אח"כ ממי נפלו אינו חייב להחזיר דאמרינן מסתמא נתייאשו הבעלים קודם שמצאן, ורק איכא מידת חסידות להחזיר להם: ג. מצא אבידה שיש בה סימן חייב להכריז בבית הכנסת ויאמר מין המציאה שמצא מה היא, ואם אדם יגיד סימניה יתן לו, אבל אם הוא לא אמר מין המציאה מה היא ובא אדם ואמר מה היא אין זה סימן, כי אם עד שיתן סימנים מובהקים כגון מדה או משקל או מנין וכיוצא: ד. אם מצא מציאה שיש בה סימן במקום שרוב העוברים הם עכו"ם )עובדי כוכבים ומזלות( אינו חייב להכריז דתלינן שהיא של עכו"ם והרי זה של מוצאה, ואם בא בעל האבידה ונתברר שהיא שלו כגון שנתן כל סימניה הנה אם זו האבידה היא מדברים שהאדם מרגיש בהם מיד כגון מעות או טבעת או דבר שנושאו בחיקו, אינו חייב להחזיר לו דאמרינן ודאי נתייאש קודם שלקח זה האבידה כיון דנפלה במבואות שרובם נכרים: א. הכל חייבים לשמוע קול שופר בראש השנה, כהנים לוים ישראלים וגרים. אבל נשים וקטנים פטורים, וכל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתם, ולכן חרש שאינו שומע אינו יכול לתקוע להוציא אחרים ידי חובתם, ואפילו אם הוא מדבר רק שאינו שומע, אינו מוציא אחרים ידי חובתם. שאף על פי שהוא בר דעת ומחוייב בכל המצוות שבתורה, מכל מקום הואיל ועיקר המצוה בשמיעה, והחרש אינו שומע אינו מחוייב במצות שופר, ואינו מוציא אחרים ידי חובתם. ומכל מקום אם הוא שומע על ידי חצוצרות חייב במצות שופר ומוציא אחרים ידי חובתם. ולכן חרש השומע על ידי מכונת שמיעה חייב במצות שופר ומוציא אחרים ידי חובתם. ב. מי שספק לו אם שמע התקיעות, ביום הראשון חוזר ותוקע ואינו מברך, וביום שני של ר''ה אין צריך לחזור ולתקוע. והוא הדין בלולב. ג. אין יוצאים ידי חובה במה ששומעים התקיעות מהרדיו או מטייפ, באופן שהפעילו גוי מעצמו בר''ה. ד.מותר להוציא השופר דרך רשות הרבים לצורך תקיעה לנשים. ה.נשים פטורות ממצות שופר, שהיא מצות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות. ומכל מקום נוהגות הנשים לבוא לבית הכנסת בראש השנה כדי לשמוע קול שופר )עם ברכותיו(, ויפה עושות, ויש להן שכר מצוה. רק אין להן שכר כמו האנשים שהם מצווים על כך, אלא שכר פחות, שגדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה. ואמנם אשה שיש לה ילדים קטנים שאם תביאם לבית הכנסת יפריעו למהלך התפלה והתקיעות, אין לה לבוא לבית הכנסת, ותסמוך על עיקר הדין שהיא פטורה ממצות שופר ומתפלה בצבור. ואם תחמיר לבוא לבית הכנסת יוצא שכרה בהפסדה, שגורמת הפרעה למהלך התפלה. המשך משבוע שעבר: עלייתו של רבנו לארץ ישראל ולימוד תורתו. בקיאותו הרבה בכל רזי התורה אפיינה את רבנו, עד כדי כך שמגיל שבע עשרה רבני הדור בעת ההיא חששו מעינא בישא בשל היקף ידיעותיו וביקשו ממנו להימנע ולדרוש ברבים ולעלות לארץ ישראל. ואכן בגיל שבע עשרה עלה רבנו לארץ ישראל לבית-הכנסת "שושנים לדוד". מזון מועט ומלאכה מרובה מגיל צעיר זה החל מורנו בתעניות ובסיגופים, כמעט שלא הגיע אוכל לפיו ובטח לא בשר עוף או דג, דבר שהביא את רבנו כמעט לאפיסת כוחות, עד אשר הרב המקובל רבי יהושע שהרבני זצוק"ל, לימים חמיו של הרב בן ציון אבא שאול זצוק"ל, ראש ישיבת "פורת יוסף", לקח את רבנו אליו להתגורר בביתו למשך שלוש שנים. על פי עדותו של המקובל הרב שהרבני שבביתו שהה רבנו: "אפילו לשבת הכנו לו חמין במיוחד מאחר ורבנו לא אכל בשר או עוף ואפילו דג כל ימי חייו, למעט פעמיים בשנה בחג הפורים, או ערב יום הכיפורים שהיה רבנו אוכל מעט דג". )יש לציין על פי עדות בתו של הרב, שמורנו לא אכל בשר או עוף אפילו דג ברוב שנותיו חוץ מאותם פעמים ערב כיפורים וחג הפורים(. בתחילת נישואיו היה אוכל בשר חלק ודג ברבוניה רק פעם בשבוע, רק בשבת, ולפני שנים רבות הפסיק לחלוטין, חוץ מערב כיפור שהיה אוכל מעט דג. כשנשאל הרב מדוע לא אוכל בשר? תמיד אמר שזה מכביד על גופו ומלאכתו המרובה. אך למען האמת לעניות דעת המקורבים לרב, הוא נמנע מלאכול בשר מטעמי "פרישות". הרב היה אוכל בבוקר ביצה רכה, חצי שמנת, שקדים קצוצים עם שן שום. ובמשך היום היה אוכל אורז, צימוקים ושקדים ואגוזים קצוצים וכן כל סוגי הירקות. ממש גוף זך וקדוש היה לרבנו הצדיק, שזכה לאריכות ימים בטוב ובנעימים. הלכות השבת אבידה הלכות שופר