ישועות יצחק - עלון בענייני פרשת השבוע

לע"נ היקר באדם איש החסד רב פעלים ז"ל יעקב בן אסתר אוחנה תנצב״ה ז"ל תומר בן יהודית שוקרון לע"נ שנפטר בקיצור ימים ושנים תנצב״ה המשך בשבוע הבא... הרב יצחק כדורי זיע"א מתוך הספר ישועות יצחק שחיבר: הרב מאיר מלכא שליט"א א. וכיון דבלילה הואשליטת הדינים לכך נתקן לומר פסוק והוא רחום קודם קריאת שמע וברכותיה דתפילת ערבית בחול דוקא, וכמו שכתב רבנו ז"ל בספר פרי עץ חיים וזה לשונו: "והוא רחום" שבתפלת ערבית יש י"ג תיבין כנגד י"ג מכילין דאריך אנפין, לאכפייא כולהו דינין ולמתק בהם ד' פרצופין דקליפה המתחילין להתעורר בערבית והם משחית עון אף וחימה וכו', וגם לכוין שהקב"ה מרחם על הרשעים בגיהנם שאז טיפין אש יורדין בגיהנם והם "פר" ושכ"ה מני דינין, וצריך למתקן, וטוב לכוין ראשי תבות "והוא רחום יכפר" רי"ו כמנין גבורה וראשי תבות "רחום יכפר עון" מספר "פר" עד כאן דברין, יעויין שם, ולכן אין אומרים פסוק והוא רחום אלא רק בחול, אבל בערבית דשבת אסור לומר פסוק זה כאן, מיהו אומרים אותו בשבת בזמירות, ורק כאן שנתקן בשביל שליטת הדינים אסור לאומרו בשבת, כי בשבת אין שליטת הדינים וכמו שכתוב בזוהר הקדוש תרומה דף קל"ה עמוד ב', ואסור לעמא קדישא למפתח לגבה פסוקא דדינא כגון והוא רחום וכו' יעויין שם וכמו שכתב הגאון חיד"א ז"ל בהגהותיו שם יעויין שם, ומכאן אתה למד שגם כשחל יום הכיפורים בחול גם כן אין לומר פסוק זה של והוא רחום וכאשר נכתוב זה במקומו. ב. אחר פסוק והוא רחום אומרים שלשה פסוקים "ה' צבאות עמנו וכו'" "ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך", "ה' הושיעה וכו'" וכמפורש בשער הכונות יעוין שם, וכתב מהר"א הכהן ז"ל בשם הרמ"ק ז"ל דפסוק א' אמרו אברהם אבינו עליו השלום, ופסוק שני אמרו יצחק אבינו עליו השלום, ופסוק שלישי אמרו יעקב אבינו עליו השלום, לכן ראשי תבות יענינו ביום קראינו עם עי"ן של יענינו הם אותיות יעקב, והנה פה עירנו בגדאד יע"א נוהגים לומר תחלה פוסק כי אל רחום ה' אלהיך לא ירפך וכו' הכתוב בפרשת ואתחנן, ואחריו אומרים והוא רחום יכפר עון ואחריו ג' פסוקים הנזכרים, ואחריהם אומרים ויברכו שם כבודיך ומרומם על כל ברכה ותהלה ואומר קדיש ולא בטלנו מנהגם בשני פסוקים של אל רחום ושל ויברכו, כי אמרנו אע"פ שאין להם שורש כפי הסוד אין קפידא לאומרם שלא מצינו לרבינו האר"י ז"ל שהקפיד כאן אלא באמירת המזמורים: ג. כשמתחיל ברכת אשר בדברו מעריב יסגור עיניו ויחבק ידיו אם הוא מתפלל בעל פה, ויש טעם על פי הסוד לסגירת העינים בקריאת שמע וברכותיה דערבית, ומיהו כל זה בחול, אבל בערבית דשבת ויום טוב לא יסגור עיניו בקריאת שמע וברכותיה: א. שבת שלפני הפסח נקרא "שבת הגדול" מפני הנס שנעשה בו. כי פסח שיצאו בו ממצרים חל אז ביום חמישי בשבת, ועוד בשבת שלפניו שהוא יום עשירי לניסן נצטוו לקחת שה לבית אבות לצורך קרבן פסח, וכשעשו ישראל כן, נתקבצו בכורי מצרים אצל ישראל ושאלום פשר דבר, ענו להם: זבח פסח הוא לה' שעתיד להרוג כל בכורי מצרים, ולכן נצטוינו לתת מדם הקרבן על שתי המזוזות ועל המשקוף לבל יבוא המשחית אל בתינו לנגוף. ומיד הלכו הבכורות אצל אבותיהם ואצל פרעה ודרשו לשלח את ישראל ממצרים לבל יהרגו בגללם, ונתקלו בסירוב מוחלט, ואז פתחו במלחמה זה לעומת זה, ונהרגו רבים ממצרים, וכמו שנאמר "למכה מצרים בבכוריהם", כלומר: שמצרים הוכו על ידי בכוריהם. וכשראו המצרים כך חגרו איש חרבו לנקום בישראל, ויבקשו להשמיד ולהרוג את ישראל ח"ו, והשי"ת הגן עליהם ברוב רחמיו והחלה את מצרים בתחלואים רבים ומשונים וביסורים גדולים עד שהיו שיניהם קהות ומעיהם מתחתכים, ונאלצו לסגת אחור. ועל ידי כך ניצולו עם ישראל מזעמם. ולכן נקרא שבת זה שבת הגדול, כי יום גדול הוא לישראל שניצולו מאבדן וכליון חרוץ ח"ו. ב. ההפטרה בשבת זו "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים", בין כשחל שבת הגדול בערב פסח, ובין כשחל קודם לכן. ואם יש מנהג ברור וקבוע באיזה בית כנסת שאין מפטירין אלא בפרשת השבוע, אין לשנות מהמנהג מפני המחלוקת. ובפרט שיש להם על מה שיסמוכו. ג. חובה קדושה להתאסף ברוב עם בבתי כנסיות, לשמוע דרשות רבני ישראל בשבת הגדול, בכל מקום ומקום. ועל הרבנים להורות לעם את הדרך אשר ילכו בה, בדיני פסח והלכותיו המרובים, ועריכת הסדר כמשפטו, לדעת מה יעשה ישראל, וירחיבו את הדיבור גם באגדה בסיפור יציאת מצרים ופירושי ההגדה של ליל פסח להזכיר גבורות ה' עזוזו ונפלאותיו. וכל המזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו. אשריו בעולם הזה וטוב לו לעולם הבא. ד. כשחל ערב פסח בשבת, יש להקדים את דרשת שבת הגדול לשבת שלפניו. המשך משבוע שעבר: בת הבנקאי יומיים עברו והנה הילדה פקחה את עיניה והתבוננה בסובבים אותה ועדיין שכבה כאילמת. היה פה פתח תקוה, ב"ה היא התעוררה מהתרדמת העמוקה שבה הייתה שרויה, אך עדיין היא לא היתה בהכרה מלאה. בני משפחתה החלו לשמוח ולרנן כשדמות רבנו עומדת למולם, ומודים לה' יתברך "המעורר ישנים והמקיץ נרדמים, מחיה מתים ברחמים רבים", בזכות הצדיק שנאמר: "צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים". וממשיכים בתפילות שבזכות רבנו תחזור לאיתנה הראשון, לאחר עשרה ימים, בחסדי ה' יתברך ובזכות רבנו, הילדה שבה להכרה מלאה וקמה על רגליה כאילו מאומה לא אירע. "מלך ממית ומחייה", בזכות עתירותיו של רבנו הקדוש, קידוש שם שמים ברבים. הסיפור המרגש סוקר בהרחבה בכל אמצעי התקשורת בארגנטינה לעיניי גויים רבים – "וראו כל העמים כי שם ה' נקרא עליך". הקצין שהתעורר לחיים עוד מוסיף ידידי שמעון מלול הי"ו, שאפשר להגדירו כאיש הקרוב ביותר שהיה בקרבת רבנו, שיצליח בכל מעשי ידיו ברכות שמים מעל. באחד הימים בשנת תשנ"ג הגיעה לבית רבנו הבת של מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א ואליה הצטרף אביו של קצין מגולני שנפצע אנוש במצב קומה )תרדמת( בתאונת אימונים כשקליע נכנס מצד אחד של ראשו ויצא מהצד השני, לבקש את ברכת מורנו בכדי שבנו הפצוע והמאושפז בבית החולים תל השומר יקום ממיטת חוליו ויחזירהו האל לאיתנו הראשון, בזכות הצדיק הידוע בתפילותיו ובסגולותיו ובקמיעותיו הפועלים ישועות. סיפר האבא את סיפורו בעין דומעת ולב בוכה לעיני כל הנוכחים בחדר לרבנו שהקשיב לכל מילה ומילה שבקעה מגרונו. הוציא רבנו את הסגולה המיוחדת שרבים ראו ממנה ישועות "שבעת הקמיעים", הסביר לאב איך להשתמש בקמיע במשך שבעה ימים בכל יום לטבול במשקה קמיע אחד מתוך השבעה ולמרוח על כל גופו ועל שפתותיו של הקצין, וביום השביעי לעטוף את שבעת הקמיעים בצורה מסודרת בתוך בד לבן ומעליהם ניילון ולהניחם מתחת לכרית השינה שלו. אכן האב מילא אחרי הוראות הרב בצורה מדויקת להפליא הלכות תפילת ערבית הלכות שבת הגדול