ישועות יצחק

ישועות יצחק 265 ושוגרו מעבר הלבנון, כולם רצים לחדר הביטחון, או למקלט ומחכים להוראות “ולדעה מה יעשה לו”. הדקות מורטות עצבים אף אחד לא יודע היכן ייפול הטיל, מתכנסים בתוך עצמם ונושאים תפילה לאל במרומים שהטיל ייפול בשטח פתוח ולא יפגע בנפש. עם ישראל שוב מתאחד תושבי ירושלים ומרכז הארץ ודרומה מזמינים את תושבי הצפון להתארח בבתיהם, או בבתי מלון חינם. ואלה הנשארים בצפון זוכים, לצערנו, לפקוד את המקלטים כל כמה דקות. רעד ואימה, פחד שוב צפירה, שוב מקלט אנשים נשים וטף נושאים תפילה ומייחלים ומתחננים שזה ייפסק, אבל זה לא נפסק. תקופה ארוכה ותושבי יתר הארץ ממשיכים בחיי השגרה ולא מזדהים מספיק בתפילה עם תושבי הצפון, שבדיוק ברגעים אלה יושבים במקלט ומתפללים. לא כמו שלימדנו יעקב אבינו ע”ה להתאחד ולהתאגד כאגודת הקני סוף, שאף אחד לא יכול לשבור אותה כשהיא מאוחדת. לצערנו, לא הזדהינו בתפילה, כשם שעשינו במלחמת המפרץ, שכולם עומדים באימה ואומרים ביראה “עננו אבינו עננו כי בצרה גדולה אנחנו”. “יוודע לעיניך כל”, אמנם ישבנו והזדהינו, אך לא התפללנו תפילה שיכלה להציל חיי אדם, שממילא הייתה לנו זכות, לצערנו, ששלושת הצדיקים כיפרו על הדור, כי אלמלי כך, אין שום הסבר איך נופלים טילים כגשם וברוך השם, אין הרבה אבידות בנפש, כמו שלימדונו רבותינו: “הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה נאסף”. בודאי שזכות הצדיקים הגנה על דורנו שהיה זקוק לרחמים רבים ומרובים ה’. זכותם תגן בעדנו ובעד כל הדורות הבאים ובעד כל ישראל בארץ ובגולה אמן נצח ועד ויקוים בהם: “יברכך יהוה וישמרך יאר יהוה פניו אליך ויחנך ישא יהוה פניו אליך וישם לך שלום”. וכמו שרבנו ע”ה היה מברך: “אתה שלום ביתך שלום וכל אשר לך שלום יהוה עוז לעמו ייתן יהוה יברך את עמו בשלום”, אמן. עוז והדר לבושו.