ישועות יצחק

ישועות יצחק 146 ומתוך עייפות אני נרדם והנה בחלומי רואה אני את רבנו יצחק כדורי מבקש ממני שאתקרב אליו, נגשתי אל הרב. פתח פיו בחכמה בירך אותי ואמר לי: “כה תאמר לאנשי ביתי וקרובי שאני רוצה שרק אתה תהיה החזן הקבוע שלי”. כדרכו סתם ולא גילה ולא הוסיף דבר על הדבר. מתוך חלום מתוק ומרגש התעוררתי תוהה ובוהה למה התכוון הרב? ובתמימות, מתוך שמחת החלום חשבתי לעצמי הרב שומע את תקיעותיי בשופר לפעמים משמש בתפילת שחרית, מנחה, או ערבית כחזן מילה במילה בלי טעויות ובלי לבלוע מילים, לכן הרב בוחר אותי לחזן. עצת ה’ היא תקום ואכן בבוקר ירושלמי נעים רך ומלטף את לחיי המרוגשות, מתעורר ונוסע ברכבי לבית הכנסת “נחלת יצחק” בשכונת הבוכרים מלא ציפייה וריגושים לתגובת הסובבים והקרובים בחצרו של הרב בעניין החלום שחלמתי. בתמימות סיפרתי את אשר ראיתי בחלומי התגובה שקיבלתי הייתה תנועת יד מבטלת, כאילו לומר “חלומות שווא ידברו”, אבל “רבות מחשבות בלב איש ועצת ה’ היא תקום”, והפתרונים לה’. את החלום הזה חלמתי בשנת תשנ”ט לפני עשור, אך בליבי נשאר חקוק כחקוק על סלע. עד שהגיע פתרונו כאשרתחזינה עיניי הקורא בהמשך הספר. פתח קטן לתקוות גדולות בוודאי שהרב ידע וכיוון את כל מה וכל מי שרצה להווה או לעתיד הרחוק והנה חלפו עברו להם עשור השנים, ואני המחבר זכיתי לבנות את הציון הקדוש בלי שום תוכנית או בקשה של מישהו ולשבת בו יום יום שעה שעה ואנשים נשים וטף מגיעים לציון הקדוש בהר המנוחות גבעת שאול בירושלים תובב”א. מכל קצווי תבל ושוטחים את בקשותיהם כשדמעות על פניהם ומבקשים רחמים שבזכות הרב ייענו מן השמים. לאחר מכן נגשים אליי וכאילו כוח מניע מלמעלה שצועק ומפנה אותם אליי ומשתפים ומספרים לי אני עבדיכם מאיר מלכא הי”ו, את המעיק על ליבותיהם. שוטחים הם את כאבם, מבקשים ממני, האיש הפשוט, ברכה והנה אני מברך אותם ופתאום ומדבר על