ישועות יצחק

ישועות יצחק 132 קמיע החגורה שבע עשרה שנים ציפה איש יקר ואשתו מפתח תקווה ואחרי טיפולי פוריות רבים, לבן זכר, לאחר תקופה קשה ומייגעת התעברה האשה, אך לאכזבתה איבדה את עוברה בחודש השביעי להריונה. בצר לה, כאשר היא ובעלה שבורים ורצוצים, מיואשים ומדוכאים הגיעו לבית רבנו שקידמם במאור פנים, בחיוך רחב אמר לאישה:”הפעם תתעברי ומיד תבואי אליי”. ששים בבואם שמחים בצאתם, חזרו לביתם מעודדים והנה חלפו להם חודשיים והאישה ערכה בדיקת הריון שהתבשרה שיש לה ב”ה שלישיה וטובי הרופאים אמרו לה: אם עובר אחד לא החזיק מעמד במעייך, בוודאי ששלישיה לא תוכל להחזיק מעמד בבטנך. ולכן אין סיכוי שהעוברים יתקיימו. שבורה וכואבת הגיעה האישה לבית רבנו וסיפרה שיש לה שלישיה - שני בנים ובת, והרופאים לא נותנים סיכוי. רבנו הכין לה קמיע, לחש את דבריו הקדושים על הקמיע ותפר את הנרתיק לקמיע במו ידיו, בתוך חגורת בד על בטנה. עברו להם החודשים והנה האישה כרעה ללדת בשעה טובה ומוצלחת, ילדה את שלושתם בריאים ושלמים ב”ה. שמחתם הייתה כל כך גדולה עד אשר רצו לערוך את הברית באולם גדול מאוד ברוב עם והדרת מלך עם תזמורת ואומנים בעלי שם ידוע, אך רבנו התנגד לזאת בכל תוקף וביקששיערכו את הברית בישיבת נחלת יצחק ובצנעא. וכך היה, רבנו שימש סנדק לתינוק הראשון והתינוק השני החזיק אותו הדוד, שהיה סנדק. והמוהל כמובן היה רבי משה כהן שליט”א, שהרב תמיד המליץ עליו כמוהל זריז ומצוין ב”ה. רבנו ממתיק סוד עם רב בית הכנסת המוהל ר’ משה כהן, שליט”א.