ישועות יצחק - עלון בענייני פרשת השבוע

18:29 17:18 18:31 17:32 18:29 17:23 18:31 17:35 רגע מכריע בהיסטוריה של האנושות אירע ביום השישי לבריאה, כשאדם וחוה התכבדו באכילתם מפרי עץ הדעת טוב ורע, בעברם על צווי ה' אליהם להימנע מאכילת פרי אותו העץ.בהתחלת ספר מורה הנבוכים של הרמב"ם )חלק א', פרק ב'( כותב המחבר "הקשה לי איש חכם זה לו שנים קושיא גדולה". להלן, תמצית השאלה.מצד אחד נראה שתוצאות אכילת הפרי האסור היו נוראות: האדם גורש מגן עדן, ומוות ם ֹ יו ְּ וצער הפכו לנחלת האנושות. אולם מאידך, נראה שכתוצאה מאכילת הפרי, התרחש משהו יוצא דופן. הנחש פיתה את חוה, באומרו לה "ב ,ּ ו ּ נ ֶּ מ ִ ד מ ַ ח ַ א ְּ ה כ ָ י ָ ם ה ָ ד ָ א ָ ן ה ֵ ים, ה ִ ק ֹ ל ֱ ר ה' א ֶ אמ ֹּ י ַ ע )בראשית ג, ה(. וזה בדיוק מה שקרה: "ו ָ ר ָ ב ו ֹ י טו ֵ ע ְ ד ֹ ים י ִ ק ֹ אל ֵּ ם כ ֶ ית ִ י ְ ה ִ ם, ו ֶ יכ ֵ ינ ֵ ע ּ חו ְ ק ְ פ ִ נ ְ ו ּ ו ּ נ ֶּ מ ִ ם מ ֶ כ ְ ל ָ כ ֲ א ע" )בראשית ג, כב(. טענת הנחש התממשה הלכה למעשה!במילים אחרות, נראה שלפני שאכל מעץ הדעת, היה האדם באופן ָ ר ָ ב ו ֹ ת טו ַ ע ַ ד ָ ל פונקציונלי דומה לחיה, והיה פועל בתגובת החוש הטבעי, בלי ידיעה בין טוב לרע. רק אחרי שאכל מהפרי האסור, העלה האדם את מעמדו מעל החיות, ונהיה מסוגל לחיות חיים המבחינים בין טוב לרע! ( מספר על תלמיד חכם שהיה מטייל ביער, ופגש יהודי פשוט. לתדהמתו, היהודי 5 ' המדרש )ע' ספר חסידים, הוצאת מקיצי נרדמים מס היה קופץ מצד האחד של נהר קטן לצד השני כשהוא צועק "טמא!". ואז היה קופץ חזרה, כששוב הוא צועק "טמא!" התהליך התרחש שוב ושוב, כשהאיש מתעלם מהעובדה שמסתכלים עליו. לבסוף, התלמיד חכם לא היה מסוגל לרסן את סקרנותו, והוא ניגש אל האיש: "הגד נא לי, בבקשה, מה אתה עושה בדיוק?""אני בן אדם פשוט" ענה האיש, "רצוני היחידי הוא לעבוד את ה' בכל לבי, ולהודות לו על כל הטוב שהוא עושה. ואולם, אין לי ידע, ואני אפילו לא יודע לקרוא לשון הקודש כדי שאוכל להתפלל אליו, להודות לו ולשבח אותו. אבל ברוך ה', מילה אחת אני זוכר מילדותי – טמא. ולכן אני קופץ מעל הנהר, ומהלל לה' עם המילה היחידה שאני מכיר"."היודע אתה מה משמעות המילה טמא?" שאל התלמיד חכם. " זאת אינה מילה יפה. זאת מילה המתארת משהו מלוכלך ומזוהם. אינך יכול להלל לה' במילה כה לא נעימה! בא, אני אלמד אותך מילה שבהחלט תוכל להשתמש בה כדי להודות לה' – המילה "טהור". רק מילה אחת, אבל מטעימה הרבה יותר."לקח ליהודי הפשוט די הרבה זמן עד ששלט בידע החדששלו, אבל לבסוף הוא למד לבטא את המילה "טהור", והתאמן לקפוץ מעל הנהר עם מילתו החדשה. לא היה נראה לו מתאים בדיוק, אבל התלמיד חכם אישר לו, שעם הזמן, הוא יגיע לאהוב את המילה החדשה. "ובנוסף, אינך יכול לשבח לה' באומרך טמא!"למחרת, היהודי הפשוט התעורר עם תשוקה עזה לעבוד ולהלל את ה'. הוא הלך לנהר, נרגש מאוד להשתמש במילה החדשה. אולם, כשהיה מוכן לקפוץ, נתגלה לו שהוא איננו זוכר אותה. ועוד גרוע יותר מוחו התבלבל עד כדי כך שגם את המילה הישנה הוא כבר לא זכר. הוא התאמץ בכל כוחו, אבל ללא הועיל. הוא לא הצליח להיכנס לעומק זכרונו. הוא התיישב על שפת הנהר, והתחיל לבכות בדמעות מרות. איך יוכל מעתה להלל את בוראו? בבית דין של מעלה )בשמים( התרחש המולה. הדרכים המוזרות, אבל הכנות, של אותו יהודי פשוט, גרמו נחת רוח עצומה לקדוש ברוך הוא, וכעת, הוא כבר לא היה מסוגל לעבוד את ה' כפי שעשה בעבר. נגזר שצריכים להודיע לתלמיד חכם על חטאו, ועליו לחזור ליער ולהזכיר ליהודי הפשוט את המילה "טמא", כדי שיוכל שוב לעבוד את ה' כבעבר.הרמב"ם מסביר שלפני החטא, אדם וחוה לא הכירו "טוב" ו"רע". האם הם היו כמו חיות? לא ולא! להיפך, הם היו יצורים מאוד מוסריים, המסוגלים להבחין בין "נכון" ל- "טעות". כי אם לא, איך ציפה ה' שהם לא יקטפו מפירות עץ הדעת? תחשבו על זה: "נכון" ו-"טעות" הם מונחים מוסריים; "טוב" ו"רע" הם אוצר המילים של טעם ותשוקה. לפני החטא, כל הבריאה הייתה טובה – גם הטהור וגם הטמא. תשוקה גופנית הייתה רק אמצעי לעבוד את ה'. היום, היא דחף שלילי שאנחנו צריכים להיאבק אתו – דחף שביכולתו לגרום לאדם לסטות מדרך הישר והאמת. בעקבות החטא, הגופניות שלנו ה אנחנו אמורים להיאבק ולהתגושש במשך כל הזמן אנחנו חיים. נראה לי שזאת המשמעות ָּ ת ִ נהפכה לאחריות שא ים" )קוהלת ז, כט( ִּ ב ַ ת ר ֹ נו ֹ ב ְּ ׁ ש ִ ח ּ ו ׁ ש ְ ק ִ ה ב ָּ מ ֵ ה ְ ר, ו ָׁ ש ָ ם י ָ ד ָ א ָ ת ה ֶ ים א ִ ק ֹ ל ֱ א ָ ה ה ָׂ ש ָ ר ע ֶׁ ש ֲ י א ִ את ָ צ ָ המוסתרת של הפסוק: "מ היום, רק הנשמות הטהורות ביותר יכולים לעבוד את ה' עם "טמא"! לרובנו, זהו מאבק של כל החיים להתרחק מ"טמא" ולהפנים "טהור"אין האדם מסוגל להחזיר את מחוגי השעון אחורה. השינוי התבניתי שגרם החטא הקדמון הוא עובדה מוגמרת. לנו נשאר לאסוף את השברים, ולעשות את המיטב עם מה שניתן לנו. הרבי מבובוב הקודם היה מצטט את המדרש הזה, והוא היה מהרהר בקול רם: "סוף כל סוף, אין אנחנו יכולים לעבוד את ה' עם "טמא". אנחנו ת!" ֶ מ ֱ א ֶ ב ָ ך ְּ ד ְ ב ָ ע ְ ל ּ נו ֵּ ב ִ ר ל ֵ ה ַ ט ְ מכירים טוב מזה. אבל כמה בני מזל אנחנו שאנחנו יכולים להללו ב"טהור". "ו בראשית 72 כ"ו תשרי תשע"ז הפטרה: כה אמר