ישועות יצחק - עלון בענייני פרשת השבוע

17:20 16:06 17:21 16:20 17:19 16:10 17:22 16:24 החדשות הגיעו ממקור בלתי צפוי לחלוטין. עוג, ענק מפחיד ומרעיד, בא לאברם והודיע לו שאחיינו היתום לוט נשבה במלחמה. אברם הרגיש חובה לבצע מעשה. אביו של לוט, חרן היה אחיו הצעיר של אברם. אחרי שאברם ניצל באופן נסי ממות בכבשן האש, ביקש חרן לחקות את אמונותיו המונותיאיסטיות של אברם ונזרק לתוך הכבשן הבוער. אלא שניסים לא קורים לכל אחד, וחרן נשרף חיים. כעת, אברם, איש השלום, נדחף אל תוך המלחמה. הוא התחבר לחמשה מלכים, ביניהם מלך סדום, וערך מלחמה נגד ארבע מהמלכויות החזקות בעולם. והוא יצא כמנצח. הוא הניע את חמשת המלכים לניצחון שלא היה לו אח ורע בהיסטוריה. ולוט חזר למשפחתו ללא פגע. ד ַ ע ְ ט ו ּ חו ִ ם מ ִ ץ. א ֶ ר ָ א ָ ם ו ִ י ַ מ ָׁ ה ש ֵ נ ֹ ן, ק ֹ יו ְ ל ֶ -ל ע ֵ ל ה', א ֶ י א ִ ד ָ י י ִ ת ֹ ימ ִ ר ֲ המלכים היו אסירי תודה, והציעו לו את חלקו בשלל. אברהם סירב להצעתם: "ה " )בראשית יד, כב-כג(, ענה אברהם, בסרבו לקחת דבר לעצמו מתוך השלל. ְ ך ָ ר ל ֶׁ ש ֲ ל א ָּ כ ִ ח מ ַּ ק ֶ ם א ִ א ְ ל, ו ַ ע ַ נ ְ ך ֹ רו ְׂ ש נשאלת השאלה: מדוע אברם, כשהתייסר על ידי פרעה במצרים, או על ידי אבימלך בגרר, הסכים לקבל תשורות כחלק מפיצוי להשפלתו? מדוע כאן הוא דחה את הפיצוי? במה הייתה שונה המלחמה הזאת על מנת שאברם יסרב לקבל כל הנאה שהגיע לו בצדק? הרב פסח קרוין מספר את הסיפור של יצחק אייזנבך הצעיר, שטייל בשבת באחד מרחובות ירושלים, והבחין ממרחק במטבע זהב, שהיה מבריק בשמש. שווי המטבע היה מספיק לכלכלת כל משפחתו במשך שבועיים. אבל היום היה שבת קודש ואיצלה הצעיר ידע שהמטבע הוא מוקצה, ושאסור היה להרים ולקחת אותו בשבת. הוא החליט לשים את רגלו על המטבע ולחכות עד צאת הכוכבים, כלומר כמה שעות טובות, אבל כל דקה הייתה שווה את המאמץ. ילד ערבי ראה את יצחק, עם רגלו עומד בצורה מוזרה, והחליט לבדוק את העניין מקרוב. "מה אתה מסתיר?" שאל הערבי. "כלום", ענה יצחק, כשהוא מזיז את גופו, כדי להסתיר את העובדה שהוא מגן על אוצר מזהב. היה מאוחר מדי. הילד הערבי דחף אותו, ראה את המטבע, אחזו בזריזות וברח. כל מה שיצחק הצליח לעשות הוא לראות בזוועה איך שמתקיפו נעלם בתוך השוק הערבי. עצוב ומדוכא, נכנס יצחק לבית המדרש של טשרנוביל שעמד בקרבת מקום והתיישב באחת הפינות. בזמן רגיל, היה יצחק עוזר בהכנת הסעודה השלישית, אבל היום הוא ישב במצב רוח ירוד עד צאת השבת. הרבי התעניין במצב הרוח הקודר של יצחק הצעיר, ומישהו סיפר לו את הסיפור. מיד אחרי השבת, קרא הרבי מטשרנוביל ליצחק אל תוך חדרו הפרטי. הרבי החזיק בידו, מטבע זהב, בדיוק בגודל של המטבע שיצחק כמעט הרוויח באותו שבת. "אני מאוד גאה בך", אמר הרבי. "לא חיללת את השבת, אפילו בתמורת רווח עצום. למעשה, אני כל כך גאה בך, שאני מוכן לתת לך את המטבע". הרבי הפסיק מעט. "אבל בתנאי אחד. אני רוצה שתתן לי את הגמול של המצווה שעשית." הילד הסתכל על הרבי בחוסר אמון מוחלט. "אתה רוצה להחליף את המצווה, נגד המטבע?" הרבי הניע בראשו, וסימן שאכן! "אם כן, תחזיק את המטבע, אני אשמור את המצווה", השיב יצחק... הרבי התכופף, ונישק את הילד. אברם חווה הקרבה עצמית עצומה כדי לגשת לקרב שביסודו, לא היה לו שום עניין בו. הוא עשה זאת מסיבה אחת ויחידה: מצוות פדיון דמו הוא. הוא סירב לקבל כל תמורה או מחיר כספי למצווה שהוא עשה. כל גמול, אפילו חוט או שרוך נעל היה מקצה מחיר ארצי למעשה שאין לו ערך. פרעה ואבימלך פיצו את אברם עבור נזקים. לענין זה, הוא היה מוכן לקבל מתנות. אבל עבור מצווה שאין לה ערך – בחיים לא! מעשים מסויימים שאנו עושים הם מעבר לכל הערכה גשמית. בזה שאנו שומרים אותם בתחומים העל טבעיים, הם יישארו, כמו השמים עצמם, לעולמי עד. לך לך 74 י' חשוון תשע"ז הפטרה: למה תאמר