ישועות יצחק - עלון בענייני פרשת השבוע

לע"נ היקר באדם איש החסד רב פעלים ז"ל יעקב בן אסתר אוחנה תנצב״ה ז"ל תומר בן יהודית שוקרון לע"נ שנפטר בקיצור ימים ושנים תנצב״ה המשך בשבוע הבא... הרב יצחק כדורי זיע"א מתוך הספר ישועות יצחק שחיבר: הרב מאיר מלכא שליט"א א. שבח זה ד"נשמת כל חי" הוא יקר ומעולה מאד, וצריך לאמרו בנעימה, והוא מסוגל על כל צרה שהאדם עומד בה, שידור נדר לומר אחר הצלתו מהצרה שבח זה של "נשמת כל חי" ויועיל לו; וכמו שכתוב בשם רבי יהודה החסיד ז"ל. ונזכר בתחילתו נשמה ורוח, כי לא זכו לנשמה ורוח אלא ישראל, אבל אומות העולם, אין להם אלא נפש מצד הקליפה; ועל שבח זה נאמר )ישעיה מג,כא(: "עם זו יצרתי לי, תהלתי יספרו". ונודע דסוד "נשמת כל חי" הוא בחינת תוספת קדושת שבת בעולם היצירה. ב. הנוסחה העיקרית היא לומר: "וה' אלהים אמת, לא ינום ולא יישן", וכן מצאתי בספר "חמדת-ישראל" לרבינו הרב שמואל ויטל ז"ל. גם צריך לומר: "והלבבות ייראוך, והקרב והכליות יזמרו לשמך", כדי שיהיה המניין שלם וכנזכר ב"שלמי-צבור". ואמרו: "מבלעדיך אין לנו גואל ומושיע, פודה ומציל ועונה ומרחם" - ששה תארים, כנגד ברורים של נשמות וניצוצי קדושה שיהיו בששה אלפים דעלמא, ואח"כ אומר: "אין לנו מלך עוזר וסומך אלא אתה" - על זמן אלף השביעי. ואמרו: "אלוהי הראשונים והאחרונים" - נראה לי בסיעתא דשמיא: "הראשונים" הם האבות, שהם בחסד גבורה תפארת, "והאחרונים" - משה ואהרן ויוסף ודוד שהם בנצח הוד יסוד מלכות. "אלוה כל בריות" - הזקנים והשופטים והנביאים, "ואדון כל תולדות" - אנשי כנסת הגדולה, והתנאים ואמוראים, ורבנן סבוראי, והגאונים ושאר חכמי הדורות כולם; ועיין בריש שער רוח הקודש. ג. בברכת "ישתבח" יש י"ג שבחים, והם כנגד י"ג מכילן דרחמי וי"ג מידות. ויאמר אותם בנעימה ובנחת-רוח, פיו ולבו שווים; ואין צריך לאמרם בנשימה אחת, לכך לא ימהר באמירתם. ואם הרגיש שאחד התחיל בקדיש וקדושה, ימתין, שלא יתחיל לאמרם אלא עד שיענה קדיש או קדושה, כדי שלא יפסיק בהם. וכבר כתבתי בדיני "ישתבח" בשנה ראשונה בס"ד, ומה שצריך להיזהר בברכה זו ובאמירת י"ג שבחים הנזכרים. א. על הירקות שדרך אכילתם הוא בין כשהם חיים ובין כשהם מבושלים, כגון גזר, כרפס, פלפל, חסה, וכיוצא באלה, מברך עליהם בורא פרי האדמה, בין כשאוכלם כמות שהם חיים, ובין כשאוכלם כשהם מבושלים. אבל ירקות שדרך אכילתם הוא על ידי בישול, אף אם נאכלים על ידי הדחק כשהם חיים, כגון דלעת, כרובית, וכיוצא באלה, אם אוכלם כשהם חיים מברך עליהם שהכל, ואם אוכלם כשהם מבושלים, מברך עליהם בורא פרי האדמה. וירקות שדרך אכילתם הוא כשהם חיים, וטעמם טוב יותר כשהם חיים מאשר כשהם מבושלים במים, כגון מלפפון, אם אוכלם כשהם חיים מברך עליהם בורא פרי האדמה. ואם אוכלם כשהם מבושלים מברך עליהם שהכל. ואם הוא מסופק אם ירק זה טוב חי ממבושל, וכיוצא בזה, יברך בורא פרי האדמה, דכיון שבדיעבד יצא ידי חובה, ברכה מבוררת עדיפא. ואם בישלם עם בשר ומחמת הבשר נשתבח טעמם יותר מאשר כשהם חיים, מברך עליהם בורא פרי האדמה, כיון שלא בטלה חשיבותם בפני עצמם, ואינם בטלים לגבי הבשר. ב. והוא הדין בזה לפירות העץ שדרך לאוכלם כשהם חיים, וטעמם טוב יותר כשהם חיים מאשר כשהם מבושלים במים, שאם בישלם במים מברך עליהם שהכל נהיה בדברו, ואם בישלם עם סוכר, ומחמת הסוכר נשתנה טעמם לטובה, מברך עליהם בורא פרי העץ. ג. פירות שבישלו אותם עם מים, )קומפוט( אם אוכל מהפירות, והם ניכרים לעין כל מין ומין, מברך על הפירות כל דבר כברכתו, ופוטר את המים. אבל אם שותה המים לבדם, מברך שהכל. ד. האוכל סאלט )שלא בתוך הסעודה( מברך על הירקות ''בורא פרי האדמה'', אף על- פי שהירקות נחתכו חתיכות קטנות. המשך משבוע שעבר: עוז והדר לבושו שמות הרבנים המקובלים שלמדו בתוככי ישיבת "פורת יוסף" החדשה בשכונת גאולה )ע"פ רישומי הישיבה שנת תש"ך(: חכם שלום אזולאי, חכם בן ציון אטון, חכם שאול דוד חי, חכם יצחק הדאיה, חכם יוסף זרוק, חכם יצחק כדורי, חכם ששון לוי, חכם אליהו אמסלם, חכם שלום סיתהון, חכם משה עדס, חכם אברהם רפול, חכם יהושוע שראבני, חכם יוסף שעיו, חכם יעקב עדס. החבורה הקדושה הזאת נקראה בפי כל "חבורת אמת ושלום", למרות שרבנו עבר לישיבת "בית אל", בכל זאת המשיכה החבורה בלימודיה והתקיימה שנים רבות לאחר מכן, סיבת עזיבת רבנו ופרישתו "מאמת ושלום" ל"בית אל", היא משום חילוקי הדעות שהיו בין החכמים באופן וסדר לימוד הקבלה, מאחר ורבנו נקט בעמדה נחושה שצריך לגרוס בספר "עץ חיים" ולעיין "בשמן ששון" ובעוד ספרים הנוגעים לעצם הלימוד עצמו והבנתו, מבלי קושיות ותירוצים צדדיים שאינם קשורים לגוף הלימוד עצמו, אמנם שאר החכמים סברו שיש להרחיב העיון בעוד כמה ספרים וללמוד הסוגיא מכל צדדיה ולהקשות ולתרץ ולפלפל ככל האפשר, רבנו לא הסכים לזאת משום כך פרש מחבורתם ועבר לישיבת "בית אל", ומכאן הנחיל רבנו את שיטתו לתלמידים שנתאספו סביבו והתרבו מפעם לפעם במשך השנים, לשבת במחיצתו ולינוק משפעת הודו והדרו בסדר הלימוד כפי דעתו והכוונתו. רבנו יסד את ישיבתו ותלמידיו כבר בשנת תש"מ בהיכל ישיבת "בית אל" וכבר אז הסתופפו בצילו כעשרה תלמידים מקובלים העוסקים בתורת הח"ן ומכוונים בתפילות על פי סידור הרש"ש, מראשוני תלמידיו המובהקים היה חכם שמואל דרזי זצוק"ל, ששימש "כתלמיד חבר" לרבנו ועם הזמן כסגן ראש הישיבה. הלכות תפילת שחרית דין ברכת ירקות