ישועות יצחק - עלון בענייני פרשת השבוע

17:14 15:59 17:16 16:13 17:14 16:03 17:17 16:17 ..." )בראשית כה, כב( אומר רש"י: "ויתרוצצו )הבנים(. כשהייתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר, יעקב רץ ּ ה ָּ ב ְ ר ִ ק ְּ ים ב ִ נ ָּ ב ַ ה ּ צו ֲ צ ֹ ר ְ ת ִּ י ַ "ו ומפרכס לצאת, עוברת על פתחי עכו"ם, עשו מפרכס לצאת..." אחרי שרבקה התעברה בתום שנים רבות של עקרות, היא מתמודדת עם אתגר חדש – התנועות הקיצוניות של התינוקות שבתוכה גרמו לה כאבים עזים. רש"י בצטטו את המדרש, מסביר כשהיא עברה לפני בתי מדרש )מקומות ללימוד תורה( יעקב ניסה לצאת, ועשו ביקש לצאת כשהיא עברה לפני מקומות של עבודה זרה. )בראשית רבה, סג, ו( המפרשים מתקשים עם התנהגותו של יעקב. הם מציינים שהגמרא מסבירה, כשהעובר נמצא ברחם אמו, מלאך מלמד אותו את כל התורה כולה )מסכת נידה דף ל, עמוד ב(. אם כך המצב, מדוע ניסה יעקב נואשות להיכנס לבתי מדרשות כדי ללמוד, הרי כבר לימדו אותו את כל התורה כולה )אילת השחר, בראשית, כה, כב(? הסבריו של רבי חיים שמואלביץ בקשר לגמרא הזאת יכולים לעזור לנו להשיב לשאלה הזאת. הוא מציין, כשהתינוק נולד, המלאך מכה אותו על פיו, והוא שוכח את כל התורה שהוא למד. הרב שואל מדוע מבצע המלאך את הפעולה האחרונה הזאת – מדוע אינו נותן לתינוק להיכנס לעולם עם כל התורה שכבר לימדו אותו? הוא עונה, שמטרת הבריאה היא לעבוד ולעמול על כח הרצון של עצמנו, כדי להשיג קרבה להקב"ה. אחת הדרכים העיקריות לעשות זאת, היא ללמוד תורה. בהתאם לכך, לא ניתן להשוות תורה שנלמדה ללא מאמץ, עם התורה שנרכשה אחרי עמל אינטנסיבי. )שיחות מוסר, מאמר קב, דף שלד(. ניתן לשאול, מדוע על המלאך ללמד את העובר תורה, אם הוא גורם לו אחר כך לשכוח את הכל. התשובה שניתנה, היא שהתורה שהוא למד אינה נעלמת, אלא היא חודרת עמוק אל תוך תת הכרתו – בלי החיבור הפנימי הזה, הוא לא היה מסוגל בכלל ללמוד תורה, כשהוא חי ]הגאון מווילנה, קול אליהו, סעיף רמ[(. לכן, התינוק שוכח את כל התורה שהוא למד, כדי שתהיה לו הזדמנות ללמוד אותה בעצמו. כעת, ניתן להבין מדוע רצה יעקב לעזוב את גבולות הרחם, גם אם התוצאה הייתה לאבד את הברכה ללמוד התורה הקדושה מפי מלאך. יעקב נמשך יותר לסיכוי המאתגר שעליו להתאמץ ולהרוויח כל תורה שהוא יידע. הרב שמואלביץ משתמש ברעיון הזה כדי להסביר את המנהג של "שלום זכר", החגיגה בליל השבת הראשונה אחרי לידת בן זכר. אחד המפרשים מציע שהסיבה למנהג הזה, הוא לנחם את הרך הנימול על התורה שהייתה לו, ונעלמה )דרישה, יורה דעה, סוף סימן רסד(. הרב שמואלביץ מתווכח ואומר, שבפועל זוהי חגיגה לציון העובדה שהוא הפסיד את התורה, כי מעתה נוצרה עבורו ההזדמנות למשימה, עשירת השכר, לרכוש ידע בתורה בעבודה קשה. העיקרון שהר' שמואלביץ מבליט אינו חדש לרוב האנשים, אלא שהוא נוטה בפועל להישכח בקלות. כשאדם מתאמץ להבין דבר, ואולי אינו מגיע לבהירות שציפה לה, הוא עלול להרגיש שלא הצליח לגמרי. ואילו, ניתן להרגיש שביעות רצון גדולה כשלומדים דבר תורה בקלות, ויש לנו הבנה ברורה במה שלמדנו. אולם, כפי שכתב בעל החפץ חיים, עמל התורה חשוב יותר מאשר התוצאה – וגם אם לא משיגים תוצאות מוחשיות, בצענו דבר חשוב. הסיפור הבא, שהרב ברוך בר ליבוביץ' קשור בו, מוכיח עד כמה העמל חשוב יותר מההישג. " קרה פעם, שאחרי שהעלה קושיות רבות על נושא מסוים, והתאמץ במשך שעות רבות לתת להם תשובות, הוא )הרב ליבוביץ'( סוף סוף הבין באופן ברור את כל הסוגיה. בדיוק באותם ימים, הגיע תלמיד חכם לבקר אותו, ודיבר עם רבנו על אותה סוגיה. במשך הדיון, אמר המבקר, "ואם אתה שואל כך וכך..." זאת הייתה השאלה העיקרית שכה הטרידה את רבנו! המבקר המשיך, " אז ניתן לענות כך וכך," תוך כדי כך ענה, כלאחר יד, בדיוק את התשובה שנתן רבנו. הרב ברוך בר התרשם מאוד מהגאונות ועומק ההבנה של המבקר, אבל הגיב כדלהלן: "אכן, ענית בעיקרון בלי הרבה מאמץ, לשאלות, באותה צורה כמוני, אבל אני התאמצתי על הנושא במשך ימים שלמים! לכן, לתשובתי יש את האלמנט המרומם של עמלות בה )רב ברוך בר, דף רטו – רטז(. ראינו שהערך של עמלות בתורה מגיע לנקודה, שיעקב העדיף לוותר על הזכות ללמוד תורה מפי מלאך, ולהתאמץ בעצמו. הלקח הזה שייך לכל הבחינות של צמיחה רוחנית – כל תחום שבא לאדם בקלות, הינו בערבון מוגבל, אלא אם כן הוא משתדל להמשיך ולשפר את ביצועיו. ואותם תחומים, שמהווים אתגרים גדולים, הם בדיוק התחומים, שבהם ניתן להשיג את ההצלחות החשובות ביותר. עבודה ומאמץ בשימוש בחירתו החופשית, הם שיקרבו אותו להקב"ה. תולדות 77 ב' כסלו תשע"ז הפטרה: משא דבר