ישועות יצחק - עלון בענייני פרשת השבוע

לע"נ היקר באדם איש החסד רב פעלים ז"ל יעקב בן אסתר אוחנה תנצב״ה ז"ל תומר בן יהודית שוקרון לע"נ שנפטר בקיצור ימים ושנים תנצב״ה המשך בשבוע הבא... הרב יצחק כדורי זיע"א מתוך הספר ישועות יצחק שחיבר: הרב מאיר מלכא שליט"א א. מאחר שהתפלה היא במקום הקרבן, ופה האדם במקום המזבח שבו מקריב הקרבנות, לכן צריך לכוין בתפלתו כנגד בית המקדש ובית קודש הקדשים, ששם מזבח בנוי ועולה ריח הניחוח לה' דרך בית קדשי הקדשים ששם שער השמים, והיינו אם היה האדם עומד להתפלל בחוץ לארץ יחזיר פניו כנגד ארץ ישראל, שנאמר "ויתפללו אליך דרך ארצם" )מלכים א ח, מח(, ויכוין גם כן כנגד ירושלים ובית המקדש ובית קודש הקדשים, ועומד בארץ ישראל יחזיר פניו כנגד ירושלים ובית המקדש ובית קודש הקדשים, היה עומד בירושלים יחזיר פניו למקדש, נמצאו כל ישראל מתפללים למקום אחד דהיינו בית המקדש ובית קודש הקדשים ששם שער השמים שכל הקרבנות היו עולים לריח ניחוח לה' משם. ולכך גם התפלות שהם דוגמת הקרבנות עולים דרך שם, ולכך נקרא בית המקדש "תלפיות"- תל שכל פיות פונים בו, ומצאתי כתוב עצה טובה להיות לאדם למזכרת שירשום על דף הסידור שלו קודם תפלת העמידה מילות אלו "ירושלים ובית המקדש ובית קודש הקדשים" באותיות גדולות עד כאן, והוא מנהג טוב כי לרוב הטרדות צריך האדם לעשות מזכרת וכמו שאמר הכתוב "הציבי לך ציונים" )ירמיה לא, כ(, ואפילו למי שדרכו להתפלל תפלת העמידה בעל פה תועיל לו כי אזהרה שמענו טוב לאדם להתפלל הזמירות וה"יוצר" מתוך הסידור בשביל הכונה, רמז לדבר "אמר עם הספר ישוב מחשבתו" )אסתר ט, כה(, ולכן מאחר שתופס הסידור בידו כשקם להתפלל רואה תיבות אלו ויזכור: ואם היה מתפלל בבית הכנסת ששם נודע הצד המכוון כנגד ארץ ישראל שצריך להתפלל כנגדו, אך זה האדם סומא שאינו רואה, או סיבה היה לו ועמד לצד אחר, אף על פי שכבר התחיל להתפלל צריך אדם הרואה אותו להעמידו כנגד צד הראוי, ואף על פי שבזה עוקר רגליו כי עקירת רגליו בלבד לא חשיב הפסק בתפילה, ולא מבעיא אם אותה שעה היו הציבור מתפללין לצד הראוי דאז נראה זה שעומד לצד אחר כאלו חס ושלום מודה לרשות אחר, דודאי צריך מן הדין להחזיר פניו לצד שהציבור מתפללין עליו, אלא אפילו אם לא היו ציבור מתפללין אותה שעה, מכל מקום כיון דעומד בבית הכנסת ששם ניכר הצד הראוי להתפלל מכח עמידת ארון הקודש וההיכל והבימה צריך להחזיר פניו, אבל אם זה מתפלל לבדו בתוך בית שאין בו סימן והיכר ולא היו אחרים מתפללין אותה שעה אין צריך להפסיקו בתוך תפלתו כיון שכבר התחיל, כן העלתי בספרי הק' "מקבציאל" ועיין ,מנחת אהרן" כלל טו אות ב' שהביא דברי ה"טורי זהב" ותשובת "יד אליהו" ומה שכתב הוא על דבר זה: א. בשבת שלפני ראש חודש אדר הסמוך לניסן ]או כשחל ר''ח אדר בשבת[, מוציאים שני ספרי תורה, וקוראים בשני פרשת שקלים, בראש סדר כי תשא, מפני שבזמן בית המקדש היו משמיעים על השקלים באחד באדר, על ידי הכרזת בתי הדין בכל ערי ישראל, שכל אחד מישראל חייב לשקול מחצית השקל בשקל הקודש, ולהביאם לבית המקדש, כדי שיקריבו ממעות מחצית השקל אלו החל מיום ראש חודש ניסן והלאה, להקריב הקרבנות מתרומה חדשה. ועוד אמרו חז''ל: גלוי וידוע לפני הקדוש ברוך הוא שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל כמו שנאמר, ועשרת אלפים ככר כסף אשקול על ידי עושי המלאכה, לפיכך הקדים שקליהם לשקליו. ולכן גם אנו קוראים בשבת זו פרשת שקלים. ב. במקומות שנהגו שקטן עולה למפטיר בפרשת שקלים והחודש, אין למחות בידם, שיש להם על מה שיסמוכו. ובלבד שיהיה הקטן יודע למי מברכים והוא גם כן יותר מבן שש שנים. ג. אם חל ראש חודש אדר בשבת וטעו וקראו פרשת שקלים בשבת שלפניו, אינם צריכים לחזור ולקרוא פרשת שקלים בראש חודש אדר, דסוף סוף השמיעו על השקלים סמוך לאדר. ד. אם שכחו ולא קראו פרשת שקלים בשבת שקלים לפני ראש חודש אדר והפטירו בהפטרת השבוע, אפילו נזכרו אחר תפלת מוסף, חוזרים ומוציאים ספר תורה וקוראים בפרשת שקלים, והעולה מברך על הקריאה לפניה ולאחריה. ה. אם טעה המפטיר ולאחר שקרא בספר תורה פרשת שקלים הפטיר הפטרת השבוע, אם נזכר באמצע ההפטרה, מפסיק, ומפטיר ויכרות יהוידע ויברך ברכות ההפטרה לאחריה. ואין צריך לחזור ולברך ברכה ראשונה של ההפטרה לפני ויכרות יהוידע. ואם לא נזכר עד שסיים הפטרת השבוע ובירך ברכות שלאחריה, יש אומרים שצריך לחזור ולברך ברכות ההפטרה לפניה ולאחריה כדי להפטיר ויכרות יהוידע כתקנת חז''ל. ויש אומרים שחוזר ומפטיר ויכרות יהוידע בלי ברכות. וספק ברכות להקל. לכן יחזור להפטיר ויכרות יהוידע בלי ברכות. והוא הדין בשאר הפטרות של ארבע פרשיות. המשך משבוע שעבר: בקיאותו בפרד"ס שאלנו את רבי יהודה מוצפי האם רבנו למד את תורת הנגלה? "בש"ס הוא היה בקיא, כמו בכל חדרי התורה, בכל הפרד"ס. פעם ישנתי אצלו אחרי שהרבנית נפטרה, הוא ישב ולמד מסכתות לפי הסדר במהירות מרובה, אבל זכר הכול. הזיכרון שלו היה מדהים. הוא היה זוכר אנשים שראה פעם אחת לפני עשרות שנים. את תורת הקבלה למד בעיון רב, ובלי הפסקה, כך למד שעות על גבי שעות. העיקרון בלימוד הקבלה היה הלימוד הרצוף. כתיבת הקמיעים שאלנו את רבי יהודה הי"ו, האם כל מי שלומד את רזי הקמיעים יכול לכתוב קמיעים כמו רבנו? "ידוע בקבלה שאם אתה מתעסק בשמות מלאכים ושמות קודש, אתה יכול להשביע מלאך, כי המלאך שמשביעים אותו חייב להתייצב. אבל אם מי שעוסק בכך לא מוסמך לקרוא למלאך, הוא עשוי להינזק. לכן רבים מאלה שהתעסקו בקבלה ניזוקו. רבי יהודה פתייה היה גדול המומחים חלק גדול מהידע שלו בקמיעים למד ממנו רבנו וחלק מהספרים. את רוב הקמיעים שכתב רבנו הוא לא לקח מספרים, אלא בנה וחיבר אותם בעצמו. רבנו כתב עשר קמיעים למחלות קשות, וב"ה ישתבח שמו, יהודים התרפאו, אחרי שקיבלו על עצמם קבלות ושמירת שבת. תפילת שמונה עשרה מדיני ד' פרשיות פרשת שקלים