ישועות יצחק - עלון בענייני פרשת השבוע

לע"נ היקר באדם איש החסד רב פעלים ז"ל יעקב בן אסתר אוחנה תנצב״ה ז"ל תומר בן יהודית שוקרון לע"נ שנפטר בקיצור ימים ושנים תנצב״ה המשך בשבוע הבא... הרב יצחק כדורי זיע"א מתוך הספר ישועות יצחק שחיבר: הרב מאיר מלכא שליט"א א. אף על גב דטעם הפשטי של החזרה הוא להוציא מי שאינו בקי, אין זה עיקר הטעם דבזמן הזה כמעט בטל טעם זה דהכל מתפללין בסידורים, והמתפלל בעל פה בקי הוא, ואם יש עם הארץ לגמרי הנה זה עומד כאבן ולא תועיל לו החזרה שאינו נותן לב עליה, מאחר דאין מבין כלום, אך באמת טעם העקרי של החזרה הוא שמבואר בדברי רבינו האר"י ז"ל על פי הסוד ומפורש בספר הכונות דבחזרת התפלה חוזרים ונעשים כל התיקונים שנעשו בתפלת לחש אלא דהחזרה היא מגעת במקום עליון וגבוה יותר ממקום שמגעת שם תפלה דלחש, וזה הטעם דתפלת לחש צריך לדקדק מאד לאומרה בלחש, והקפידו בזוהר מאד על המרים קולו בתפילתו מפני הפחד מן הקליפות שלא יתאחזו בה, אבל חזרה להיותה במקום עליון וגבוה אין אחיזה לקליפות שם לכך אומרים אותה בקול רם באין פחד, ולפי זה משני דברים תוכל להבין מעלת החזרה האחד דאומרים אותה בקול רם, והשני דלא ניתן רשות ליחיד לחזור התפלה כי אם דוקא לציבור שהם עשרה, לכך אין לבטל חזרה כלל אלא רק בשעת הדחק שלא נשאר זמן, או שהם עשרה בצמצום וברור לו שיש בהם אנשים המונים שאין נותנים לבם לחזרה, ואפילו על אמנים לא יתנו לב לענות, דאז כל כהאי גוונא יתפלל הש"ץ שלשה ראשונות בקול רם עם הציבור כשהם מתפללין בלחש, כדי שיאמר קדושת "נקדישך ונעריצך", ואחר חתימת "אתה קדוש" גם הש"ץ יסיים התפלה בלחש, ועיין "מנחת אהרן" כלל ט"ז אות נ"ו עיין שם כמנהג הזה יעוין שם: ב. קודם הקדושה של "נקדישך" יכוון האדם לקיים מצוות עשה זו שנצטווינו בפסוק "ונקדשתי בתוך בני ישראל" )ויקרא כב, לב( דפרשוהו בזוהר הקדוש שנתחיבנו לקדש שמו יתברך בסוד קדושת "נקדישך ונעריצך", וכשיאמר "מלא כל הארץ כבודו", יכוין "הארץ" על ספירת המלכות שנקראת "ארץ", ויכוין לכלול עצמו תוך המלכות כדי לקבל קדושה מן הקדושה שנמשכת למלכות באומרנו סדר קדושה זו, כי אנחנו בני המלכות מקבלים הקדושה על ידי אמנו המלכות, וכל זה יכוין באומרו "מלא כל הארץ כבודו", וכנזכר כל זה בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות יעוין שם: א. היוצא בשיירא או מפליג באניה בלב ים, ואינו מוצא מגילה כשרה להוליך עמו כדי שיוכל לקרותה בזמנה כראוי, יכול לקרות המגילה אפילו בתחלת החודש, אך לא יברך ברכות המגילה. אבל סעודת פורים ומשלוח מנות ומתנות לאביונים אינם נוהגים אלא בזמנם. ב. מנהג חסידים ואנשי מעשה )הבריאים( להתענות ביום שבעה באדר שהוא יום פטירת משה רבינו. ונוהגים לעשות לימוד בליל שבעה באדר, ומנהג יפה הוא. ג. יש נוהגים שאם יש עשרה מתענים בבית הכנסת בשבעה באדר, מוציאים ספר תורה במנחה וקוראים ויחל. וכן השליח צבור אומר ברכת עננו ברכה בפני עצמה בחזרה, כשאר תעניות צבור. ויש אומרים שאין נכון לעשות כן. ולכן שב ואל תעשה עדיף, והשליח צבור לא יאמר עננו בחזרה ברכה בפני עצמה, אלא בשומע תפלה, וכן לא יוציאו ספר תורה במנחה לקריאת ''ויחל''. וכן לענין נשיאות כפים, שב ואל תעשה עדיף. ד. מי שנולד בחודש אדר בשנה פשוטה, והשנה שמלאו לו י''ג שנה היא שנה מעוברת, אינו נעשה לבר מצוה להתחייב בכל המצות ולצרפו למנין אלא בחודש אדר שני, כי חודש אדר שני הוא החודש העיקרי, וחודש אדר א' אינו אלא כתוספת בלבד לשנה מעוברת. אבל מי שנולד בשנה מעוברת באדר ראשון, וגם השנה שמלאו לו בה י''ג שנה היתה מעוברת, נעשה בר מצוה באדר ראשון. ה. מי שנולד בניסן שנה פשוטה, והשנה שבו ימלאו י''ג שנה היתה מעוברת, אינו נעשה בן י''ג עד שיבוא חודש ניסן, ביום לידתו. ו. אדם שנולד באדר ראשון, ואחר נולד באדר השני באותה השנה, אם שנת הי''ג היתה שנה פשוטה, שניהם יהיו גדולים באותו חודש אדר, לפיכך יתכן שמישהו נולד אחר חבירו ובכל זאת יהיה גדול לפניו, כגון, אחד נולד בכ''ט אדר ראשון וחבירו בא' אדר שני, הרי אם שנת הי''ג היא שנה פשוטה, אזי השני יהיה גדול בא' אדר, וחבירו שנולד ראשון יהיה גדול רק בכ''ט אדר. המשך משבוע שעבר: קדושת העינים ותיקון חצות קדושת העיניים שלו הייתה דבר מופלא. סיפר לי רבנו שעוד בצעירותו כשהיה מתהלך רגלית ברחובותיה של העיר העתיקה בירושלים, היה נשמר והולך בעיניים חצי עצומות בכדי לא לראות מראות אסורות ר"ל. את זה שמעתי מפיו מספר רבי יהודה מוצפי שליט"א. ענייני העולם הזה היו רחוקים ממנו. ואת זה ראינו מהנהגותיו המיוחדות. מאחר והיה ישן מעט, ישנתי בביתו המון שנים, בשעה תשע וחצי בלילה, אחרי שחצי שעה קיבל אנשים, ישב ללמוד במיטה גמרא, אחרי כן לקח את ספר הקבלה, ישב לאכול תבשיל שהכינו לו, המשיך ללמוד קבלה, הגיעה עת תיקון חצות, התיישב על הרצפה ותיקן חצי שעה תיקון חצות. בשעה אחת בלילה אמר: "לא תהיה בחדרי". שמחתי. בשעה אחת ושלוש דקות נרדם, אחרי שחבש כובע גרב כדי שהכיפה לא תזוז לו. בשלוש וחצי התעורר, וראה שאני קם. הוא נזף בי: "לא ישנת"...? זו הייתה השינה שלו, שעתיים וחצי. ביום לא ישן כלל. זה הפלא ופלא, רק לעת זקנתו היה מנמנם מעט. ואף על פי כן החיוך לא מש מפניו מלבד פעם אחת שהיה עצוב ופניו חתומים, כשאשתו הרבנית שרה שדירה בת שרח ע"ה, נפטרה. ביום השביעי דרש לאוזני הנוכחים בפרד"ס התורה ועלה מפשט לדרש, לרמז ולסוד. הסנדק הרחמן והקדוש מספר הרב הגאון רבי ראובן אלבז שליט"א ראש מוסדות "אור החיים" בירושלים שהכיר, אהב והעריך את רבנו ולא פעם היה מוהל בבריתות שבהם הרב יצחק כדורי שימש כסנדק: "איך שהייתי מסיים את חיתוך הערלה, התינוק היה בוכה, מיד היה מתמלא רחמים ושואל איפה המוצץ? איפה המוצץ? תן לו מוצץ שלא יבכה, לא יכל רבנו לראות תינוק בשעת מילתו בוכה, על אחת כמה וכמה איש או אישה הזקוקים לישועות ובאים במר ליבם לשטוח את כאבם ובוכים לפני רבנו שהיה מנסה להסתיר את הדמעות המנצנצות בעד עיניו הקדושות וכואב את כאבם ומתפלל ומעתיר בעדם וכותב להם קמיע בסבלנות, כל אחד לפי ענייניו. חזרת התפילה מהלכות חודש אדר