ישועות יצחק - עלון בענייני פרשת השבוע

א. הכופה לאשתו שתעשה מלאכה בר"ח, אפילו במקום שנהגו לעשות - איסורא קעביד. הטעם שנהגו הנשים איסור מלאכה בר"ח מלבד טעם הנזכר - לפי שהנשים מושרשים במלכות, ויש בר"ח עילוי למלכות, אשר לא נמצא עילוי זה בתפארת שבו משרשים האנשים; לכך, הנשים יהיה להם יום זה ליום טוב יותר מן האנשים; מיהו, אם האיש רוצה לנהוג בעצמו שלא לעשות מלאכה בר"ח, רשאי, ותחשב לו לצדקה; וליכא בזה משום חשש כל הפטור מן הדבר ועושהו, נקרא הדיוט; ועיין "יוסף אומץ", סימן כ' ו"שיורי- ברכה", סימן תי"ז; ומזה תבין כמה וכמה צריכה האישה להיזהר בקדושת ר"ח - כי בכמה מצוות, הנשים טפלות לאנשים, ורק בזאת הנשים הם עיקר יותר מן האנשים. ב. כתב ב"כסא-אליהו", סימן תי"ז, סעיף קטן ד: מה שמקפידות הני נשי שלא להניח כלי פשתן בכביסה בזמן מולד הלבנה, יש להם על מה שיסמוכו; וכן כתב בספר החינוך, במצוות "החודש הזה לכם", עד כאן לשונו. והביאו ב"חסד לאברהם", בהגהת הטור שם. ג. תענית ערב ר"ח, מנהג ותיקין הוא; ונכון שיתענה קודם המולד. ואם המולד בחצי היום, יתענה יום שלפניו. ואם חל ערב ר"ח יום- שבת, לא יתענה ביום ששי, מפני כבוד השבת, והטעם - כי ביום ששי יש בו תוספת הנשמה, ואין ראוי להתענות בו; ולכן אנשי מעמד לא היו מתענים ביום הששי; ועוד טעם אחר – שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה; ודי להתענות אם חל ערב ראש- חודש ביום שישי עצמו, אבל חל בשבת - כיון דאדחי אדחי. צא ולמד מתענית-ציבור שחל בשבת, שנדחה ליום חמישי. ואם המולד ליל ערב ר"ח, נהגו המקובלים שלא לומר בליל ערב ר"ח "תיקון-רחל", אלא "תיקון- לאה" בלבד. א. חייב אדם לקרוא את המגילה בלילה ולחזור ולשנותה ביום, ושל לילה זמנה כל הלילה מצאת הכוכבים עד עלות השחר. ב. במקום שיש אונס גמור, שאי אפשר לקרוא את המגילה בצבור אלא מבעוד יום, אחר פלג המנחה, וכגון בזמן שהשלטונות מטילים עוצר כללי בשעות הלילה, מותר לקרוא את המגילה בשעה זו, ואין לדחות קריאתה לקוראה ביחיד אחר צאת הכוכבים. והיכא דאפשר טוב ונכון לחוש להחמיר ולקרוא את המגילה לאחר שהגיע זמן רבינו תם. ג. קריאת המגילה של היום זמנה כל היום, מהזריחה ועד השקיעה. ובדיעבד אם קראה קודם הזריחה, אחר עמוד השחר, יצא. וכן מי שאנוס ואינו יכול לקרותה אחר הזריחה, רשאי לקוראה אחר שעלה עמוד השחר אפילו לכתחלה. ואם לא קרא כל היום, ונזכר סמוך לשקיעה, אם ברור לו שיוכל לסיים קריאתה בתוך י''ג דקות וחצי שלאחר השקיעה, יברך על המגילה ויקרא. וכן הדין כשרוצה להוציא ידי חובה את בני ביתו. ואם נזכר אחר השקיעה, בתוך זמן בין השמשות, יקרא המגילה בלי ברכות. ד. אין הנשים צריכות לבא לבית הכנסת לשמוע המגילה ברוב עם. ויישוב קטן שאין שם איש שיודע לקרוא את המגילה כהלכה, ויש שם אשה שיודעת לקרות המגילה, יכולים להתאסף באחד הבתים והאשה תעמוד בצד בצניעות, ותקרא להם המגילה בטעמיה. מסופר בספר "אוצר המדרשים" על עשיר גדול שהיה נדיב לב ובעל צדקה אך ליבו לא היה שלם באמונה ובהשגחה פרטית ובלבבו סבר תמיד שאת שנראה לפניו כסוחר. שאלו אליהו: להיכן "אליהו הנביא" עושרו עשה בכוחו ובעוצם ידו. פעם יצא לשוק על מנת לקנות שוורים ובדרכו פגש את אתה הולך? השיב לו: לשוק בכדי לקנות שוורים. אמר לו אליהו: אמור "אם ירצה השם" או "אם יגזור ה' יתברך". השיב לו הסוחר: הרי המעות בכיסי והדבר תלוי אך ורק ברצוני. השיבו אליהו: אם כך אתה אומר דע לך שלא תצליח! ואכן כאשר המשיך הסוחר בדרכו והנה נפל כיס המעות מאמתחתו בלא שהרגיש בכך. ראה אליהו הנביא את כיס המעות והניחו על סלע בלב היער במקום שאין בני אדם עוברים שם. הסוחר הגיע לשוק ולאחר יגיעה רבה מצא שוורים מובחרים וכאשר רצה לשלם בעבורם הבחין שהמעות אבדו לו ולכן שב לביתו בפחי נפש! לאחר זמן נטל שוב מעות ויצא מביתו אל השוק לקנות שוורים. הפעם בא אליו "אליהו הנביא" בדמות זקן וחזר על שאלתו כבפעם הקודמת. וכשראה שעדיין אינו אומר מה שלימדו אמר לו שנית: אמור אם ירצה השם או אם יגזור ה'. אך כיון שהסוחר לא שעה לדבריו גם בפעם הזאת הפיל עליו אליהו הנביא תרדמה ונטל ממנו את כיס המעות והניחו אצל הכיס הראשון במעבה היער. כאשר הקיץ הסוחר משנתו וראה שהכסף נגנב ממנו שב לביתו בצער רב. בהתבוננו בשני המקרים שקרו לו הגיע למסקנה כי בודאי יד ה' בדבר והעונש הגיע לו מאחר שלא שמע לזקן שלימדו להאמין בהשגחת הבורא יתברך. מיד קיבל עליו שמאותו יום ואילך יאמר "אם ירצה השם" על כל דבר שירצה לעשות. והנה כאשר יצא בפעם השלישית אל השוק נגלה אליו אליהו הנביא בדמות נער עני המבקש עבודה. שאלו אליהו: להיכן אתה הולך? אמר לו: הנני הולך לשוק לקנות שוורים "אם ירצה השם"! בירכו "אליהו הנביא" בברכת הצלחה וביקשו שאם יזדקק לעזרה בהנהגת השוורים יקרא לו. אמר לו הסוחר: אם יעזור לי ה' יתברך ואקנה שוורים אשכור אותך לעזור לי. הצליח הסוחר בדרכו ומצא שוורים מובחרים בזול ושכר את "הנער" להנהיגם. בדרכם הביתה ברחו לפתע השוורים לתוך היער, רדף אחריהם הסוחר עד שלפתע נעצרו ליד סלע שעליו היו מונחים שני הכיסים עם הכסף שאבדו לו. שמח הסוחר והודה לה' והמשיך בדרכו עם הנער והשוורים. וכאשר הגיעו לביתו נעלם לפתע הנער, אז הבין הסוחר כי יד ההשגחה העליונה הייתה בכל אשר אירע לו! הלכות שבת הלכות פורים לרפואת הי"ו שמעון בן מסעודה בוזגלו הרב אל נא רפא נא לו אמן ואמן