ישועות יצחק - עלון בענייני פרשת השבוע

א. שיעור עיסה שתתחייב בחלה היא שבע מאות ושבעה ושבעים גרם ועוד(, שכך עולה חשבון מ"ג ביצים 3 - דרה"ם )יחידות משקל וחומש ביצה, שהוא שיעור עיסה החייבת בחלה, וכמו שכתב הרב הגאון רבנו חיים פאלאג'י ז"ל ב"חיים לראש", דף ק"י, עמוד א', יעוין שם. ב. קודם שתפריש תברך: אשר קדשנו במצותיו וצונו להפריש חלה תרומה; ואח"כ תאמר "הרי זו חלה", וכאשר כתבתי בס"ד בהלכות שבת הגדול, בהלכות שנה הראשונה. ג . בזמן הזה דחלה לשריפה אזלא, אין לה שיעור ומפרישים דבר מ ועט; ברם רבנו האר"י זלה"ה סבירא ליה, גם בזמן הזה ידקדקו ל הפריש אחד מן ארבעים ושמונה, וכנזכר בשער-טעמי-המצות, שלח-לך, יעוין שם. וכתב רבנו חיד"א ז"ל ב"ברכי יוסף", שלא ראה ולא שמע שום חסיד נוהג בזה, עיין שם. ובסה"ק "מקבצאל" כתבתי: כיון דרבנו הגדול אמר כן, טוב שיעשה האדם פעם אחת בשנה כי דברי רבנו האר"י ז"ל, ויעשה זאת האיש בעצמו, לקיים פעם אחת הפרשת חלה בידו. ודבר בעתו מה טוב, להוסיף זכות על זכיותיו קודם יום הכפורים. ד. עושה עיסה כדי לבשלה או לטגנה, מפרישין ממנה חלה בלא ברכה; ואם רוצין לאפות קצת ממנה, מפרישין בברכה. והלש עיסה בחלב בלבד בלא מים, יש פלוגתא, לכן יפריש בלא ברכה; א . יכוין בברכות פירוש המלות, וכשיזכיר שם ה' יכוין פירוש קריאתו באדנות שהוא אדון הכל. ויכוין בכתיבתו ביו''ד ה''א ש היה הוה ויהיה, ובהזכירו אלוקים יכוין שהוא תקיף ובעל ה יכולת ובעל הכוחות כולם. ובהזכירו אלהינו יכוין שהוא א לוה שלנו שהוא תקיף ובעל היכולת. ויש אומרים שכל זה אינו אלא בהזכרת שם ה' שבברכות, אבל בשאר הזכרות שם ה' שבפסוקים וכדו' אין צריך לכוין כנז'. ויש חולקים ואומרים דבכל הזכרת שם ה' צריך לכוין כנז'. ולכתחלה נכון לכוין כנז' בכל הזכרת שם ה'. ובפרט יש לכוין כן בברכת אבות שבשמונה עשרה, ובהזכרת שם ה' שבפסוק שמע ישראל. ב . יש אומרים שצריך לכוין את הכוונה הנ''ל בהזכרת שם ה' שבברכה, בעת שמזכיר את שם ה'. ויש אומרים שמועיל לכוין גם קודם אמירת שם ה', או אחר אמירת שם ה', קודם שימשיך בתיבה שלאחריה. ג . יש נוהגים לומר ''לשם יחוד'' לפני כל מצוה שעושים, או ק ודם לימודם. ואף על פי שהגאון הנודע ביהודה פקפק בזה, מכל מקום אם הדבר מועיל לו לכוין לשם מצוה, נכון שיאמר נוסח לשם יחוד לפני כל מצוה שמקיים. וכל אדם ינהג כפי מה שהוא מכיר את עצמו, שאם מתעורר לכוין במצוה על ידי הברכה, די בזה ואין צריך שיאמר לשם יחוד, א בל אם אמירת לשם יחוד גורמת לו לכוין יותר בעשיית המצוה, ראוי ונכון שיאמר לשם יחוד לפני כל מצוה ומצוה שעושה. מסופר על תלמיד חכם חשוב בדורנו שבמשך עשרים וארבע שנים לא נולדו לו ילדים ולבסוף באורח פלא זכה להיפקד "בבן זכר" וכך היה המעשה: בצעירותו היה מתמיד גדול בתורה והנה יום אחד באה לעבודתה אישה שהייתה שוטפת את "בית המדרש" והביאה עימה גם כמה מילדיה הקטנים שהפריעו ללומדים. העיר לה אותו "תלמיד חכם" שהרעש ממשחקי הילדים מפריע לו להתרכז בלימוד! האישה שנפגעה מדבריו השיבה לו ואמרה משפט מעין זה: "הלוואי שלא תזכה לטעום צער גידול בנים". הוא הבין שהאישה נתכוונה לברכו שלא יראה בחייו "צער גידול בנים", ואין ספק שזו הייתה כוונתה אלא שהדברים נאמרו בעת "כעס" והאישה נפגעה מדבריו של הבחור. והנה השנים חלפו והשכיחו ממנו את המאורע הזה ואותו תלמיד חכם נשא אישה ושנים לא נפקדו "בזרע של קיימא". הלכו לרופאים ונדדו בבתי חולים בכל רחבי תבל ולא הצליחו להביא רפואה למכתם. בני הזוג ששניהם היו כבר קרוב לגיל חמישים לא זכו לפרי בטן. בשלב מסוים נזכר "התלמיד החכם" באותו מאורע עם האישה ולפתע פתאום עלה בדעתו שבדברי האישה הייתה "קללה" מסויימת וכנראה שהיא הגורמת להם שלא להיפקד בילדים. הוא ניסה לברר את השם והכתובת של אותה אישה ונודע לו שהיא עדיין בחיים. מיהר לביתה וביקש את מחילתה והיא כמובן מחלה לו בלב שלם. והנה לאחר מספר חודשים נעשה להם "נס גדול" וזכו ב"ה להיפקד בבן זכר! ממעשה נפלא זה עלינו ללמוד איזה ערך וחשיבות עליונה יש לייחס לכל מילה שיהודי מוציא מפיו. שהרי הדברים שיצאו מפיו של "התלמיד חכם" בזמנו היו מוצדקים מפני שילדיה של האישה הפריעו לו ללמוד תורה והיה צריך להעיר לה על כך! אך יתכן שהדברים יצאו מפיו ברוגז ובכעס ולכן נענש. ולכן בימים קדושים אלו נתחזק כולנו לכבד "איש את רעהו" וכך נזכה בקרוב לבניין בית המקדש במהרה בימינו! הלכות הפרשת חלה הלכות כוונת הברכות לרפואת הי"ו שמעון בן מסעודה בוזגלו הרב אל נא רפא נא לו אמן ואמן