ישועות יצחק - עלון בענייני פרשת השבוע

א. הנה אמרו רבתינו ז"ל )חולין קז, א(: אין נוטלין לידים אלא מכלי, מפני שסמכו דין טהרת ידים על הזאת מי חטאת ועל קדוש ידים ורגלים במקדש היו צריכים כלי, יען דבקדוש ידים ורגלים נאמר )שמות ל, יח-יט( "ועשית כיור וכו' ורחצו ממנו וכו'", ובמי חטאת נאמר )במדבר יט, יז(: "ונתן עליו מים חיים אל כלי", ואמרו רבותינו ז"ל )חולין קז, א(: כל הכלים כשרים אפילו כלי אבנים וכלי אדמה שאינם חשובין כלים לענין טומאה מכל מקום כשרים כאן, ובלבד שיהיו עשויים לקבל משקה, אבל כובעין של לבדין אפילו קשים ואפילו הם מעור שיכולים לקבל משקה פסולין לנטילת ידים כיון דאינם כלים גמורים להשתמש בהם, וגם שאינם עשויים לקבל משקה, ובשעת הדחק שאין לו כלי אחר ולא ימצא לו התיר מרן ז"ל ליטול בהם אך לא יברך על נטילת ידים, וטוב שיכרוך ידיו במפה אחר שיטול בכלים אלו ויאכל בעוד ידיו כרוכים במפה ועיין במשבצות זהב ואחרונים ז"ל: ב. גם כסויי הכלים כיון שאין התחלת עשייתן כדי לקבל אין נוטלין מהם, ועיין שולחן ערוך לרבינו זלמן סעיף ו' וחיי אדם ושאר אחרונים: ג. צריך שיהיה הכלי מחזיק רביעית, ואם אינו מחזיק רביעית אין נוטלין ממנו לידים אפילו שימלאנו שנים ושלש פעמים באופן ששופך ממנו על ידיו כמה רביעיות: א. שבת שלפני הפסח נקרא "שבת הגדול" מפני הנס שנעשה בו. כי פסחשיצאו בו ממצריםחל אז ביוםחמישי בשבת, ועוד בשבת שלפניו שהוא יוםעשירי לניסן נצטוו לקחתשהלביתאבותלצורך קרבן פסח, וכשעשו ישראל כן, נתקבצו בכורי מצריםאצל ישראל ושאלום פשר דבר, ענו להם: זבח פסח הוא לה' שעתיד להרוג כל בכורי מצרים, ולכן נצטוינו לתת מדם הקרבן על שתי המזוזות ועל המשקוף לבל יבוא המשחית אל בתינו לנגוף. ומיד הלכו הבכורות אצל אבותיהם ואצל פרעה ודרשו לשלח את ישראל ממצרים לבל יהרגו בגללם, ונתקלו בסירוב מוחלט, ואז פתחו במלחמה זה לעומת זה, ונהרגו רבים ממצרים, וכמו שנאמר "למכה מצרים בבכוריהם", כלומר: שמצרים הוכו על ידי בכוריהם. וכשראו המצרים כך חגרו איש חרבו לנקום בישראל, ויבקשו להשמיד ולהרוג את ישראל ח"ו, והשי"ת הגן עליהם ברוב רחמיו והחלה את מצרים בתחלואים רבים ומשונים וביסורים גדולים עד שהיו שיניהם קהות ומעיהם מתחתכים, ונאלצו לסגת אחור. ועל ידי כך ניצולו עם ישראל מזעמם. ולכן נקרא שבת זה שבת הגדול, כי יום גדול הוא לישראל שניצולו מאבדן וכליון חרוץ ח"ו. ב. ההפטרה בשבת זו "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים", בין כשחל שבת הגדול בערב פסח, ובין כשחל קודם לכן. ואם יש מנהג ברור וקבוע באיזה בית כנסת שאין מפטירין אלא בפרשת השבוע, אין לשנות מהמנהג מפני המחלוקת. ובפרט שיש להם על מה שיסמוכו. השמועה פשטה במהירות. האדמו"ר מצאנז הגיע לבקר את פליטי השואה השוהים בעיר גוטניק שבגרמניה. היהודים כולם החלו לרוץ לכיוון בתקוה לפגוש את האדמו"ר ולהתברך ממנו. גם ר' מנדל פשיטיק זצ"ל מחסיד גור ששהה במקום בבית החולים הגיע מדדה לכיוונו של האדמו"ר. לפתע קלטו עיניו של ר' מנדל שהאדמו"ר אוחז בידיו משהו מוכר. ליבו החל פועם בהתרגשות וצעק: "האם האדמו"ר הביא לנו גדילים לעשות מהם ציצית?" שאל כשכולו תקווה . האדמו"ר שהתמלא התרגשות לראות יהודי שלאחר שנות האימה הנוראות עדיין כל כך שמח לקיום מצות ציצית, הנהן בראשו בשמחה. "אולם", אמר האדמו"ר, "לצערי יש עימי רק סט אחד של חוטים ורק אחד מהנוכחים יוכל לזכות במצוה". בכוונתו היה לערוך הגרלה בין הנוכחים ולתת לזוכה את הציצית . ר' מנדל שהבין כי רק אחד יזכה במצוה, החליט לעשות מעשה. הוא קרע את חולצתו כך שהייתה בעלת ארבע כנפות, ואז אמר לרבי שהיות והוא כעת חייב מדאורייתא בהטלת ציצית בבגדו אזי מן הראוי שיקבל הוא את הציצית. דמעות עלו בעיני הרבי, דמעותשל התרגשות, בראותו עד כמה המצוה חביבה ליהודי. אולם אז פנה הרבי לר' מנדל ואמר :"עוד קודם שבאתי לכאן היה בכוונתי לערוך הגרלה בין הנוכחים, ולכן כולם קנו את הזכות להשתתף בהגרלה עוד לפני החיוב שלך במצוה. לכן נערוך את ההגרלה בכל זאת". הסתכל הרבי במבט אוהב בפני הנוכחים וכשנח מבטו על פני ר' מנדל המשיך ואמר: "אולם אין לי ספק שאם כוונתך אכן לשם שמים, אזי תזכה אתה בהגרלה והציצית תעבור לידיך". המתח ששרר בין מאות משתתפי ההגרלה היה רב, ואז נשמעה קריאת התפעלות גדולה, כשהתברר שאכן ר' מנדל זכה בהגרלה . הלכות כלים לנטילת ידיים הלכות שבת הגדול לרפואת הי"ו שמעון בן מסעודה בוזגלו הרב אל נא רפא נא לו אמן ואמן