ישועות יצחק - עלון בענייני פרשת השבוע

20:09 18:52 20:12 19:07 20:13 19:00 20:09 18:58 אמור ר על אחד המאורעות הטרגיים ביותר שקרו לבני ישראל במשך ארבעים שנות שהותם במדבר. איש אחד הסתכסך עם עמיתו ַּ פ ּ בפרשתנו סו היהודי, התחיל להשתולל ולבסוף קילל בזעמו את הקב"ה. ההתנהגות הנתעבת הזאת הייתה כה חריגה, עד שאף אחד לא ידע מהו העונש המגיע לו. ה' שקל איזה עונש חמור מגיע למעשה מצער כזה. בכל חברה, על מעשה בגידה אולטימטיבי נענשים בעונש מוות. ואכן, התורה מחליטה על י ֵ נ ְּ ל ב ֶ א ְ עונש מוות. אלא שבצורה מוזרה, הקב"ה אינו מסתפק בהחלטה הזו. כשהתורה מגלה את העונש המגיע למעשה הזה, היא ממשיכה: "ו ם ּ ן מו ֵּ ת ִ י י ִּ כ ׁ יש ִ א ְ ת... ו ָ מ ּ ת יו ֹ ם מו ָ ד ָ א ׁ ש ֶ פ ֶ ל נ ָּ ה כ ֶּ כ ַ י י ִּ כ ׁ יש ִ א ְ ת... ו ָ מ ּ ת יו ֹ ם ה' מו ֵׁ ב ש ֵ ק ֹ נ ְ . ו ֹ או ְ ט ֶ א ח ָׂ ש ָ נ ְ יו ו ָ ה ֹ ל ֱ ל א ֵּ ל ַ ק ְ י י ִּ כ ׁ יש ִ א ׁ יש ִ ר א ֹ אמ ֵ ר ל ֵּ ב ַ ד ְּ ל ת ֵ א ָ ר ְׂ ש ִ י ן )עונש כספי. כלומר, בית הדין מתרגם את הנזק הפיזי לערך כספי( ֵׁ ת ש ַ ח ַּ ן ת ֵׁ ן ש ִ י ַ ת ע ַ ח ַּ ן ת ִ י ַ ר ע ֶ ב ֶׁ ת ש ַ ח ַּ ר ת ֶ ב ֶׁ . ש ֹ ו ּ ה ל ֶׂ ש ָ ע ֵ ן י ֵּ ה כ ָׂ ש ָ ר ע ֶׁ ש ֲ א ַּ כ ֹ יתו ִ מ ֲ ע ַּ ב ה ..." )ויקרא, לד, טו–כא(. ָּ נ ֶ מ ְּ ל ַׁ ש ְ ה י ָ מ ֵ ה ְ ה ב ֵּ כ ַ מ ּ . ו ֹ ו ּ ן ב ֶ ת ָּ נ ִ ן י ֵּ ם כ ָ ד ָ א ָּ ם ב ּ ן מו ֵּ ת ִ ר י ֶׁ ש ֲ א ַּ כ האם לא היה ראוי שחילול השם מקומו בליגה בפני עצמה? הרי, אי אפשר להשוות העלבת הקב"ה עם תקיפת בני אדם. וללא ספק אין מקומו יחד עם מעשים הפוגעים בבעלי חיים. ואם כן, מדוע התורה מציגה לנו את הכל כחבילה אחת?רבי יונתן אייבשיץ, אחד מהמנהיגים הבולטים ביותר בראשית המאה השבע עשרה, לא היה בביתו ביום כיפור אחד, ונאלץ לשבות בעיירה קטנה. הוא לא גילה שהוא הרב הראשי של פראג, והיה הרב הראשי של המבורג ואלטונה לשעבר. בליל יום הכיפורים, הוא נכנס לבית הכנסת וסקר בעיניו אחרי מקום ראוי לשבת ולהתפלל. עיניו קלטו באמצע בית הכנסת בן אדם שהיה מתפלל בדבקות, עם דמעות זולגות מעיניו. כמה מעודד, חשב הרב, אני אשב על ידו, ולבטח התנהגותו יעודד אותי להתפלל כראוי.וזה מה שהיה. האיש היה בוכה בשקט במשך תפילתו, והדמעות היו יורדות על לחייו. "הקב"ה, עפר אני בחיי, קל וחומר במיתתי!" לא היה שום ספק על כנות תפילתו וכוונותיו. רבי יונתן גמר את תפילתו במצב רוח מרומם. למחרת בבוקר, רבי יונתן תפס שוב את המקום על יד האיש, והלה שוב שפך את לבו לפני ה', באותה דבקות, כשהוא מביע את העדר חשיבותו ואפסיות זכויותיו.באמצע קריאת התורה קרה משהו מדהים. קראו לעליה של שלישי, מישהו שישב קדימה בבית הכנסת. העלייה של שלישי נחשבת לאחת העליות המכובדות ביותר. פתאום, שכנו של רבי יונתן התפרץ לבימה. "לו!", צעק האיש, "לו, אתה נותן שלישי!" דממה נפלה על בית הכנסת. רבי יונתן הסתכל, כלא מאמין. "אני יודע ללמוד פי שלושה ממנו, אני נותן הרבה יותר צדקה מהאיש הזה, ולמשפחתי, יחוס לאין ערוך יותר ראוי ממשפחתו! מדוע אתה מעז לתת לו עליה מעל גבי?!" במילים האלה, הסתער האיש חזרה למושבו. רבי אייבשיץ לא האמין למראה עיניו, והרגיש צורך לדבר עם האיש. "אינני מבין," הוא אמר, "אך לפני דקות הייתי בוכה על אפסיותך ועל חוסר ערכך, ועכשיו, אתה תובע בקול לקבל את כבוד העלייה של האיש הזה?" האיש התאושש במהירות: "על מה אתה מדבר? בהשוואה להקב"ה, אני באמת אפס אפסים, אבל," ואז הוא הצביע לבימה ולגלג " אבל לא בהשוואה לברנש הזה!" יתכן שהתורה חוזרת שוב על המצוות העוסקות בנזקים לאדם ולבהמות בהקשר ישיר עם ההוראות נגד חילול השם. לעיתים קרובות, אנשים זהירים מאוד בכל הקשור למנהיגים הרוחניים שלהם, למורים ולמוסדות שלהם, ועוד יותר למה שקשור לכבוד שמים. ואולם, אפילו אלה שנדמה לנו שיש להם כבוד גדול לבורא עולם רומסים ואפילו גורמים נזק לרגשות, לרכוש ולנכסים של זולתם. השבוע, בפרשה המצביעה על גודל העבירה של חילול השם, התורה אינה שוכחת לציין את העוול לפגוע במי שאינו כל יכול. היא מקשרת את חילול השם לעבירה על נזק באופן פיזי למי שנברא בצלם אלוקים. היא מקשרת אותם ביחד, כי לכל מי שנברא על ידי הקב"ה מגיע כבוד. אפילו לפרה!.. 48 ה' אייר תשע"ו הפטרה: והכהנים הלוים