ישועות יצחק - עלון בענייני פרשת השבוע

20:19 19:01 20:22 19:17 20:23 19:10 20:20 19:07 בחוקותי השבוע, אנו קוראים את התוכחה של הקב"ה לעם ישראל, שורה של קללות שלא יאמנו, החוזה מראש, בבהירות מוחלטת, את הזוועות שעתידות לנחות על עמנו, בארצות גלותם. ולראיה, ראו את סיפורי האינקוויזיציה, אכזריות מסעי הצלב, וזוועות השואה. מאורעות אלו משקפות את ההתראות הנוקבות של התורה לאומה מרדנית, שנפרדה מארץ ירושתה. מאורעות אלו מספרות על חורבנם של ערים, ורעבונם ף" )ויקרא, כ'ו, ל'ו(. במילים ֵ ד ֹ ין ר ֵ א ְ ו ּ לו ְ פ ָ נ ְ ב, ו ֶ ר ֶ ת ח ַ ס ֻ נ ְ מ ּ סו ָ נ ְ ף, ו ָּ ד ִ ה נ ֶ ל ָ ל ע ֹ ם קו ָ ת ֹ ף א ַ ד ָ ר ְ של תושביהם. אחת הקללות היא בריחה מאויבינו. "ו פשוטות, התורה מספרת לנו על הפחד הטבוע בנו כתוצאה מהצרות שעברנו. אנחנו בורחים מחמת המחשבה הקלה ביותר, גם אם אין מי שרודף אחרינו. לאחרונה באה לידי שאלה מעניינת: האם לא עדיף לברוח בגלל פרי דמיוננו, מאשר לברוח מפני רודף אמיתי? הרי סוף כל סוף, דמיון לא יכול לנופף בכלי נשק! כששמעתי ניצול שואה מספר את סיפור הישרדותו ואת הקורות אותו לאחר מכן, עלה במוחי להציע הסבר המתאים לנאמר בתורה. משה קפלן הוא ניצול שואה שסיפר לאחרונה את סיפור מסע הייסורים שעבר במחנות ההשמדה ומצעדי המוות, שהרסו את גופו בן השש עשרה, אבל לא הצליחו לכבוש את אמונתו.אחרי שסבל שנים של זוועות העולות מעבר לכל דמיון, המלחמה הסתיימה והוא הגיע לארצות הברית. בעזרת קרובי משפחה הוא השתכן בפרוור של נוי יורק. מספר שבועות אחרי הגעתו, הוא הוזמן להרצות בבית הכנסת של קרובי משפחתו. ככל שהוא סיפר את סיפורו האישי, ופירט את הזוועות שבוצעו על ידי הנאצים ומשתפי הפעולה האזרחיים, פיות המאזינים נשארו פעורות מרוב חוסר אמון. שמועות הזוועה אכן הגיעו לארצות הברית על רצח המונים וברבריות, אך מעולם לא שמעו חברי הקהילה פרטים מדויקים איך אנשים בני אנוש ביצעו פשעים כה נוראים.מה שקרה אחרי נאומו היה מדכא עד יי אוש והגדיל את אימת ניסיונו פי כמה. מספר חברי הקהילה מהבכירים נגשו אליו." משה יקירנו!", הם אמרו לו, "לא יתכן שראית ושסבלת הסיפורים שתיארת לנו. אנחנו בטוחים שאתה מזועזע מהזוועות הנוראות שסבלת, אך למען האמת שלא ייתכן שהדברים שחווית היו עד כדי כך גרועים".יתכן שהקללה הגרועה ביותר היא כשאף ף". ראש ישיבה גדול היה מתלונן במרירות שהוא לא הרגיש ֵ ד ֹ ין ר ֵ א ְ ו ּ לו ְ פ ָ נ ְ אחד לא מאמין שהזוועות באמת בוצעו. אולי הדבר נכלל בקללה "ו טוב. בתחילה, עמיתיו לא לקחו אותו ברצינות, ולגלגו עליו באומרם שהכאבים היו יותר בראשו מאשר בגופו. טרם שאבחנו את הכאבים כמחלה שממנה הוא נפטר, הוא אמר בצער: " הגמרא במסכת בבא בתרא, דף ט"ו, עמוד א מנסה לקבוע מתי קרה הסיפור של איוב. יששאמרו שהוא חי בימי משה, אחרים קובעים שהוא היה בימי השופטים, ויש אפילו שחושבים שהוא חי בתקופת מרדכי היהודי. אולם, קיימת דעה שאיוב לא היה ולא נברא, ושכל המסופר עליו אינו אלא משל".בכאב, העיר ראש הישיבה בציניות, "הדעה הזאת היא הצרה הגרועה ביותר של איוב. תארו לעצמכם, אחרי כל הכאב והצער שהוא סבל, יש מי שחושב שהוא אפילו לא היה ולא נברא!"יתכן, שבפרשתנו התורה מרמזת לסוג אחר של קללה. כשקיימים כאב וסבל, רדיפות ודיכויים, והעולם מתעלם מצעקתם של אלה שסובלים – כאילו אין רודף – זאת היא קללה איומה. המצב הזה מצער אולי באותה מידה שמצער מצב בו ניכר מה כוונת האויב התוקף. לעיתים קרובות, אין האויב הגדול שלנו מזוהה ככזה. הוא אומר לנו שהוא שותפנו, ושפחדינו אינם אלא פרנויה. אפילו הזוועות שעברנו מפוקפקים על ידי מכחישים, לגלגנים וספקנים . אין אנחנו יכולים לשלוט על האוזניים והעיניים של מכחישי ההיסטוריה, אך מחובתנו להשתדל במיטב יכולתנו לספר את העבר ולהבטיח שהוא לא ישכח. כמו כן, מחובתנו לעשות כמיטב יכולתנו להקשיב לכאב ולצער של אלה שקוראים לנו, להבטיח שאנחנו נבין מי הם הרודפים העומדים מאחורי הכאב. 50 י"ט אייר תשע"ו הפטרה: ה' עוזי