ישועות יצחק - עלון בענייני פרשת השבוע

לע"נ היקר באדם איש החסד רב פעלים ז"ל יעקב בן אסתר אוחנה תנצב״ה א. צריך להשתדל מאד לחזור אחר זימון כי הוא דבר גדול לסלק על ידי זה הסטרא אחרא ולדחותה וכמו שכתב רבינו האר"י ז"ל, וכשם שמצוה לחזור אחר שלשה כדי לעשות ברכת זימון, כך מצוה גדולה יותר ויותר לחזור אחר עשרה כדי לזמן בשם, ויאמר אחד מהם תחלה הב לן ונבריך למלכא עלאה קדישא וברשות מלכא עלאה קדישא נברך וכו', ובשבת אומר וברשות שבת מלכתא, וביום טוב יוסיף לומר וברשות יומא טבא אושפיזא קדישא, ובסוכות יוסיף וברשות שבעה אושפיזין עלאין קדישין, והמסובין עונין ברוך שאכלנו משלו, והמזמן חוזר ואומר ברוך, שאכלנו משלו וכו', ואם הם עשרה לא יאמר נברך לאלהינו בלמ"ד אלא אומר נברך אלהינו כמו שכתוב "במקהלות ברכו אלהים וכו'" )תהילים סח, כז( "ברכו עמים אלהינו וכו'" )תהילים סו, ח( בלא למ"ד, דרק אצל שיר והודאה נאמר בלמ"ד "שירו לה'" )שמות טו, כא ועוד( "הודו לה'" )ישעיה יב, ד ועוד(: ב. אם טעה המזמן בעשרה והעונים ולא הזכירו אלהינו אין יכולים לחזור, אבל אם עדיין לא ענו אחריו יחזור ויזמן בשם, ואם המזמן לא הזכיר השם והעונים הזכירו הוא עונה אחריהם ומזכיר השם מאחר שכבר הזכירו כולם, אבל אם הוא לא הזכיר השם והעונים גם כן לא הזכירו הנה גם הוא כאשר יענה אחריהם לא יזכיר השם: ג. בעלי בתים הדרים כל אחד בחדר בפני עצמו ובימות הקיץ זה דרכם לקבוע כולם שולחנם בחצר או על גג לרוח היום וכל אחד אוכל על שלחן שלו, הנה אם הם ישבו מתחלה על דעת להצטרף יחד הרי אלו מצטרפים לזימון, אבל אם לא ישבו מתחילה על דעת להצטרף יחד יש להסתפק בה, אשר על כן כל כהאי טוב ליזהר שישבו מתחילה על דעת להצטרף לברכת הזימון, ואז מברכים ברכת זימון לכולי עלמא ועיין "אות היא לעולם" מערכת הזי"ן דף קכ"ו: א. מצות עשה מן התורה לקרוא בכל יום קריאת שמע בבוקר ובערב. שנאמר )דברים ו, ז(: בשכבך ובקומך, ודרשינן בגמרא )ברכות י:( בשעה שבני אדם שוכבים, זהו לילה, ובשעה שבני אדם עומדים זהו יום. ומצוה מן המובחר לקרוא קריאת שמע שתים או שלש דקות קודם זריחת החמה, כדי שיסיים קריאת שמע וברכותיה עם הנץ החמה, ויסמוך התפלה מיד בהנץ החמה. ומי שיוכל לעשות כן, שכרו מרובה מאד. ואם קראה משעלה עמוד השחר, אף על פי שלא היה אנוס יצא בדיעבד. ומי שנשאר ער בלילה והגיע זמן נץ החמה, ודעתו להתפלל בצבור לאחר הנץ, נכון שיקרא קריאת שמע כב' דקות קודם הנץ החמה כותיקין. ב. לא קראה עם הנץ יש לו להשתדל לקראה מוקדם ככל האפשר, וזריזין מקדימין למצוות, ובפרט למצות קריאת שמע שיש בה קבלת עול מלכות שמים. ולא ידחה אמירת קריאת שמע עד הרגעים האחרונים של סוף הזמן. ובתוך זמן קריאת שמע צריך לקרוא את כל הג' פרשיות, ולא רק את הפרק הראשון. ג. אם עברו ג' שעות ]מהנץ[ ולא קרא קריאת שמע, קורא אותה בברכותיה כל שעה רביעית, שהוא שליש היום. אולם אין לו שכר כמי שמקיים מצות קריאת שמע, וביטל מצות עשה זו. ואם עברה שעה רביעית ולא קראה, קוראה בלא ברכותיה כל היום, כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים. ישראל ידע את הטעם הנורא של ההמתנה לפרי בטן. ארבע שנים שנדמו כנצח המתינו הוא ורעייתו לרגע המאושר בו יחבקו זרע חי וקיים. בשלב מסוים ביקש את ברכת הרבי מליובאוויטש מלך המשיח. ישראל הדגיש במכתב את מצבה הרגשי הקשה של רעייתו, שמשבית את שמחת חייה וגורם לה לשקוע בחידלון נורא. היא התנהלה בעצלתיים, בכבדות, הן בתוך הבית והן מחוצה לו. הרבי שלח מכתב תשובה ארוך על מעלת השמחה וכן ברכה לישועה קרובה, והברכה הציתה תקווה בלבם של בני הזוג. ישראל הגביר את התמסרותו למבצעי הרבי וגם אשתו התעלתה על עצמה והשתדלה ליטול חלק במבצעים של הפצת יהדות בין נשים. לתקופת השנה הגיע הרגע המיוחל וישראל ורעייתו היו סוף סוף הורים לילד בריא ושלם, שנתיים ומשהו אחר כך עמד להצטרף ילד נוסף למשפחה הקטנה. התרגשותם של בני הזוג הרקיעה שחקים. אם בכל פעם מהווה חוויית החביקה של ילד חדששמחה גדולה, קל וחומר לאחר שנות ציפייה. המסדרון מחוץ לחדרי הלידה בבית הרפואה המה אדם. ברכות מזל טוב התערבבו בבכיות טריות של חיים חדשים, אחיות זריזות צעדו הלוך ושוב ממהרות לדרכן, נכנסות ויוצאות. בתוך כל אלו עמד בחוץ ישראל ואמר תהילים בדבקות, ממתין בחוסר סבלנות לבשורות הטובות שתגענה. לפתע הגיע הרגע המיוחל. אחות חייכנית יצאה אליו ובישרה לו בחיוך שנולדה להם בת, בשעה טובה ומוצלחת. ישראל ואשתו התרגשו מאוד כצפוי. מה שלא היה כל כך צפוי היה משהו במראה ידה של התינוקת. ברוך השם נולדה תינוקת בריאה ושלמה, אך כתם לידה גדול השתרע למלוא ידה. ישראל, בסבך ההתרגשות, כמעט ולא שם לב לכך. העיקר שהכול עבר בשלום והתינוקת בריאה בתכלית. אך היולדת מיאנה להירגע. מראה הכתם היה מבחינתה נורא ואיום. כשהגיעו הסבתות הטריות לראות את הנכדה החדשה, היה ישראל בטוח שהן תצטרפנה אליו כדי להרגיע את היולדת הלחוצה. אך במקום זאת, הן פתחו בדיון נוקב מאיזה צד ירשה התינוקת את הכתם המשונה... שתיהן הצטרפו לחששמהעתיד המעורפל שמייעד הכתם לפעוטה והחלו מתעניינות מהיכן זה נוצר והאם יש סיכוי להסיר את זה? גם הדודות, הגיסות והאחיות היו כולן שותפות לחששות מפני מה שכתם כזה עלול ליצור לתינוקת הפעוטה: החל מבעיות חברתיות ועד למכשול במציאת זיווגה ההגון בבוא העת. ישראל היה אדיש לחלוטין לכתם. הוא ממש לא הבין מה מוצא האגף הנשי של המשפחה לשפוך תשעה קבין של דאגה על כתם אחד )לא( פעוט. אבל האדישות שלו הייתה בטלה בשישים בסערת הלחצים והחששות של רעייתו, שגובתה על ידי נשות המשפחה. כעבור ימים מספר השתחררו האם והתינוקת בשעה טובה מבית הרפואה והאם הזדרזה לקבוע תור אצל רופא הילדים כבר לשבוע שלאחר מכן. היא ביקשה לקבל המלצות על טיפול כלשהו להסרת הכתם המעיק. הרופא ערך לתינוקת בדיקה כללית שאישר שוב את התפתחותה התקינה. לנוכח פניה המוטרדות של האם מהכתם, הוא הציע טיפול בקרינה רדיו אקטיבית, אולם ניכר כי ההצעה מוגשת בהיסוס גדול. זו הייתה שיטה חדשה גם לטיפול בקרב מבוגרים, ובוודאי שלא הייתה מומלצת לביצוע בתינוקת פעוטה. כחסיד היה ברור לישראל כי לא יבצע צעד כזה ללא בקשת ברכה מהרבי. תשובת הרבי הייתה: טיפול קרני רדיום לקטנים בפרט וביחוד בגיל הרך ביותר – צריך זהירות יתירה. ובאם יש רופא חושש אין לעשותו, והרופא כל בשר ישלח רפואתה באופן הטוב הנראה והנגלה. רעיון הטיפול נגוז, והתינוקת המשיכה להתפתח ולגדול, תודה להשם, כמו כל תינוקת בריאה בגילה. אולם בחלוף כמה חודשים ניכר משהו יוצא דופן ולא שגרתי לחלוטין: הכתם המדובר הלך וקטן עד כי לא נודע. בדרך כלל נשארים כתמי לידה בגוף בקביעות ומלווים את הנושא אותן לאורך כל החיים. אולם מילותיו של הרבי – "והרופא כל בשר ישלח רפואתה באופן הטוב הנראה והנגלה" – עשו את שלהן. הלכות זימון הלכות קריאת שמע