ישועות יצחק - עלון בענייני פרשת השבוע

20:31 19:13 20:34 19:28 20:35 19:21 20:31 19:18 קורח שוב השבוע, מוצא משה רבנו את עצמו תחת אש צולבת. הפעם הוא נתקף על ידי בן דודו, קרח, הטוען שבחירתו של אהרון לתפקיד של כהן גדול נבע ממשוא-פנים, ולא מהוראת הקב"ה. קרח לא הגיע לבדו. הוא אסף מאתיים וחמישים מחשובי המנהיגים כדי להשמיץ את משה ולהכניס ספק בכל תהליך מינוי מנהיג הכהונה ומנהיג הנסיכותי. אבל משה לא פחד. הוא הגיש להם הצעה שלא יכלו לסרב לה. על כל אחד ממאתיים וחמישים איש הללו, עליהם להקריב " – הוא הכהן. ׁ ש ֹ דו ָּ ק ַ א ה ּ ר ה' הו ַ ח ְ ב ִ ר י ֶׁ ש ֲ א ׁ יש ִ א ָ ה ה ָ י ָ ה ְ קטורת, תערובת מיוחדת של בשמים וניחוחיות שהכהן הקריב כל יום, "ו יו" )במדבר, ט'ו, ה(. ָ ל ֵ יב א ִ ר ְ ק ַ י ֹ ו ּ ר ב ַ ח ְ ב ִ ר י ֶׁ ש ֲ ת א ֵ א ְ יו, ו ָ ל ֵ יב א ִ ר ְ ק ִ ה ְ ו ׁ ש ֹ דו ָּ ק ַ ת ה ֶ א ְ , ו ֹ ר לו ֶׁ ש ֲ ת א ֶ ע ה' א ַ ד ֹ י ְ ר, ו ֶ ק ֹ ּ ר, ב ֹ אמ ֵ ל ֹ תו ָ ד ֲ ל ע ָּ ל כ ֶ א ְ ח ו ַ ר ֹ ל ק ֶ ר א ֵּ ב ַ ד ְ י ַ "ו הביטוי הכפול משונה. אם הוא מקריב אליו את הקדוש, כמובן מי שנבחר יהיה קרוב אליו. מדוע הכפילות הזאת של הקרבה אליו? , שימש רבי אברהם שמואל מאיישישוק כרב בעיירה קטנה בשם רסיין, בקרבת קובנא שבליטא. הוא היה תלמיד חכם 1800- באמצע שנות ה גדול, מחבר הספר "עמודי אש", והקהילה כיבדה אותו עד מאוד. למרבה הצער, לממשלה הצארית של אותו אזור היה חזון שונה של תפקיד רב, והם מינו "רב מטעם", מין בובה של רב שיעשה כל מה שהם רוצים. ה"רב מטעם" שימש כקשר רשמי עם הממשל הרוסי, וכל עסקה או תכתיב הקשורים ליהדות הייתה חייבת לעבור דרכו. למזלו הרע של אותו רב, אנשי העיר היו מודעים ליכולותיו המאוד מוגבלות, והושיבו אותו באיזה כיסא, בין מושבי הקהל, קרוב לבימה, בניגוד למיקום המסורתי על יד ארון הקודש. בשבוע מסוים, הממונה החדש הרגיש שדי לו. הוא רצה שיכבדו אותו כמו רבי אברהם שמואל. באותה שבת, הוא קם מוקדם, והגיע ראשון לבית הכנסת, והתיישב במושבו של רבי אברהם שמואל על יד ארון הקודש. אף אחד לא העז להעיר לו, בפחדם מפעולת תגמול מהממשל. באותם ימים, לפני תפילת מוסף, כל הקהילות ברחבי רוסיה אמרו תפילה מיוחדת לשלום הממשלה והצאר ניקולאי. במקרה באותה שבת, ולא ידוע אם בכוונה או בגלל שכחה, החזן לא אמר את התפילה הזאת. הוא היה על סף להתחיל את תפילת מוסף, כשפתאום יהודי זקן, חייל קנטוניסט לשעבר, שנחטף בצעירותו, ונאלץ לשמש בצבא הצאר להרבה שנים, קפץ ממקומו, רץ לכוון החלק הקדמי של בית הכנסת, והתחיל לצעוק על ה"רב מטעם" הרשמי. " איזה מין רב אתה!" הוא צעק. איך אתה מעז לתת לחזן לשכוח לברך את מנהיגינו הנדיבים? אני שירתי את הצאר בנאמנות במשך עשרים שנה, ואתה שוכח לברך אותו?!" הקהל הצטרף לתגרה; היו כאלה שניסו להפריד בין החייל הוותיק לבין הרב ההמום. אחרים תפסו את ההזדמנות לה תמיד חיכו כדי להכות ברב הממונה. תוך זמן קצר המשטרה היגיעה, עצרו את החייל והוציאו אותו מבית הכנסת כשהוא צורח בצעקות אדירות על חוסר הכבוד שהעניקו להוד מלכותו. " אחרי כל השנים שעבדתי עבור הצאר, אני לא אקבל את תירוציו של איזה רב, על זלזול בכבודו של הוד מעלתו!" לא היה ביד השוטר המקומי להחליט על גורל החייל שפגע בנושא משרה ציבורית, כדי להגן על כבוד הצאר. בסופו של דבר, הובא הנושא לפני מושל האזור, שביקש מהרב להגן על חוסר עשייתו. " אתה רואה", גמגם הרב, "ישבתי רחוק מהבימה, ולא באמת שמעתי שהחזן דילג על התפילה. ישבתי על יד ארון הקודש, מקום באמת מרוחק מהבימה". ההחלטה יצאה ממשרד המושל: הרב הרשמי לא יורשה יותר לשבת בקדמת בית הכנסת. מהיום, עליו יהיה לשבת בין המתפללים, כדי לוודא שכל התפילות תיאמרנה כהלכה. אנשים יכולים להרגיש קדושים, אבל בסופו של יום, הכל תלוי בהקב"ה, שהוא היחיד שיודע מה הרוח האמיתית הפועמת בליבו של כל אחד. יש מי שירוץ להיות על יד ארון הקודש, כשבאמת, גם אם הם נמצאים פיזית קדימה, מקומם הרוחני אינו שם. סיפורו של קרח מזכיר לנו את העלילה המתמשכתשל עמדות ותפקידים מבולבליםשאנחנו מוצאים לעיתים קרובות בקהילותינו. זהו הסיפור של החזן שהוא חושב שהוא הרב, הרב שהוא חושב שהוא יושב ראש הקהילה, וכמובן יושב הראששהוא חושב את עצמו לבורא עולם! זוהי פרשה המזכירה לנו שעל אף שלכולנו יש מקום בלבו של הקב"ה, לא על האגו שלנו להגדיר את מקומנו בקהילה. 55 כ"ה סיון תשע"ו הפטרה: ויאמר שמואל