ישועות יצחק - עלון בענייני פרשת השבוע

20:30 19:12 20:32 19:27 20:34 19:20 20:30 19:17 חוקת חטא ועונשו. בעולם הגשמי, הקשר בין גזר הדין )לדוגמא: בית כלא( לבין החטא אינו מסמל מסר פילוסופי משכנע. כמובן, הדבר יכול להרתיע ולשכנע אותנו שאין החטא משתלם. לדאבוננו, המסר המובן הזה אינו מבדיל בין זה שגונב כדי לכלכל את משפחתו, לאמן הונאה ה"מפשיט" את האלמנה מחסרונותיה אשר חסכה כל חייה. יתכן ששני הפושעים האלה יושבים בתאים קרובים זה לזה, כאשר ביניהם מבעיר שרפות ומחולל קטטות בברים. אולם הפשעים שהביאו אותם למשכנם העגום שונים לחלוטין בכוונתם. הצדק האלוקי פועל בצורה טובה יותר. כל עבירה גוררת עונש המיועד לשלוח מסר אלוקי מיוחד לנענש. כמובן, נצרכת הבנה ותפיסה חדה להבין את הקשר בין המאורעות אשר אנו חווים בחיינו, לבין העבירות שביצענו. לא תמיד אנחנו קושרים את הדברים שקורים למעשים שבצענו. לעיתים, הדברים קשים מנשוא, ולעיתים מחשבותינו עשויות להביא אותנו למסקנות משובשות, הפוגעות גם בנפשנו, וגם בהרגשותינו. אבל כשהתורה מלמדת אותנו על החטא ועל עונשו, אנחנו יותר ברי מזל. הלימודים על עברנו אינם מוסיפים לרגשי אשמה שאנחנו יכולים להרגיש כעת; להיפך, הם מהווים "קרש קפיצה" רוחני שדרכו אנחנו יכולים להגיע למימדים חדשים. ולכן, כשהתורה מדברת על חטא ברור, ותשובה מידית, עלינו לשרבב את הקשר בין שניהם כדי להגיע למסר רוחני שונה. ים ִ ׁ ש ָ ח ְּ נ ַ ת ה ֵ ם א ָ ע ָּ ח ה' ב ַּ ל ַׁ ש ְ י ַ ל. ו ֵ ק ֹ ל ְּ ק ַ ם ה ֶ ח ֶּ ל ַּ ה ב ָ צ ָ ק ּ נו ֵׁ ש ְ פ ַ נ ְ ם, ו ִ י ַ ין מ ֵ א ְ ם ו ֶ ח ֶ ין ל ֵ י א ִּ ר, כ ָּ ב ְ ד ִּ מ ַּ ת ב ּ מו ָ ם ל ִ י ַ ר ְ צ ִּ מ ִ מ ּ נו ֻ ית ִ ל ֱ ע ֶ ה ה ָ מ ָ ה, ל ֶׁ ש ֹ מ ְ ב ּ ים ו ִ ק ֹ אל ֵּ ם ב ָ ע ָ ר ה ֵּ ב ַ ד ְ י ַ "ו "... ׁ ש ָ ח ָּ נ ַ ת ה ֶ א ּ ינו ֵ ל ָ ע ֵ ר מ ֵ ס ָ י ְ ל ה' ו ֶ ל א ֵּ ל ַּ פ ְ ת ִ , ה ְ ך ָ ב ָ בה' ו ּ נו ְ ר ַּ ב ִ י ד ִּ כ ּ אנו ָ ט ָ ח ּ רו ְ אמ ֹּ י ַ ה, ו ֶׁ ש ֹ ל מ ֶ ם א ָ ע ָ א ה ֹ ב ָּ י ַ ל. ו ֵ א ָ ר ְׂ ש ִּ י ִ ב מ ָ ם ר ַ ת ע ָ מ ָּ י ַ ם, ו ָ ע ָ ת ה ֶ א ּ כו ְּ ׁ ש ַ נ ְ י ַ ים, ו ִ פ ָ ר ְּׂ ש ַ ה )דברים כ'א, ה-ז(. העם התלונן על נסיעותיו, ונענשו על ידי הנחשים. אם הקב"ה דן במידה כנגד מידה, איך מקבילים הנחשים לקיטורים? רש"י מצטט את מדרש רבא, י'ט, כ'ב: "יבא נחש שלקה על הוצאת דבה, ויפרע ממוציאי דבה. יבוא נחש שכל המינין נטעמין לו טעם אחד, )טעם עפר(, ויפרע מכפויי טובה שדבר אחד משתנה להם לכמה מטעמים )המן(. מה הייתה דיבתו של הנחש? האם הוא לא רק שכנע את חוה לאכול נגיסה של הפרי? מה הקשר עם המן? סיפור יהודי עתיק מדבר על הבובי )סבתא( המביאה את נכדה, מוישי הקטן, לחוף הים בסוף האביב. אין כמעט אף אחד מסביב לילד, הלבוש בבגדי אביב, המשחק בתמימות על החוף. פתאום, מגיע גל וסוחף אותו אל לב הים הגדול. הסבתא, שאינה יודעת לשחות, צורחת אל עבר החוף הנטוש: "מישהו! אנא הצילו המוישי שלי! מישהו! מי שלא יהיה!" כאילו צץ משום מקום, רץ אדם קדימה, צולל אל תוך הים ובאומץ רב שוחה לכיוון הילד חסר האונים. בתום רגעים מספר, הוא מחזיק בזרועותיו את הילד המתנשף, עת שהסבתא הבוכה מתפרצת כלפיהם. היא חוטפת את הילד מהאיש, ומסתכלת על הילד כדי לוודא שהוא עדיין בחיים. ואז, היא פונה אל האיש, מהנהנת בראשה, ומפרידה בשפתיה המכווצות: "הוא לבש כובע". בגן עדן, החיים היו מאושרים. לאדם ולחוה היה כל מה שהם היו יכולים לדרוש, חוץ מסוג אחד של פרי, פרי עץ הדעת. הנחש, הוא שלימד את חבריו האנושיים המושג של פינוק עצמי מוחלט, והפך אותם לאנוכיים ולימדם להגיד "לא!" תושבי המדבר לא נסעו בצורה מאוד שונה. מאכלם השמיימי קיבל כמעט את כל הטעמים הקיימים בעולם. מים זרם בחופשיות מן הסלע. אבל הם אינם היו מרוצים. הם רצו יותר. בראש שלהם הדהדו הטעמים שלא התגשמו, שהמן סירב לשכפל. הם חשו שהמן היה רק סתם דימוי מהבישול העסיסי ש ביקשו. העונש על תשוקתם לכל דבר, היה על ידי החיה שמוצאת את מזונה המועדף ביותר, כל הזמן, בכל מקום, - הנחש. לנחש, כל אבק הוא חשקני! כשהאומה הישראלית הייתה גם מובלת וגם ניזונה, בתוך סביבה עוינת ושוממה – המדבר -, ובכל זאת התלוננו שלחמם הניסי לא היה ממשי, אז העונש היחידי, מספיק חזק כדי לגרום להם לתקן את דרכיהם הבלתי מחושבים, הייתה הנשיכה של אותו יצור שאינו נהנה ממה שהוא נושך, כאשר יש לו כל מה שהוא רוצה. מטרתנו בחיים היא להתהולל בברכה, לשמוח בכל הטוב שיש לנו, למרות החסרונות של עולם מוגבל, והחשקים השטחיים שיכולים להיות חסרים לנו. עלינו ללמוד להעריך את הראש, גם אם חסר עליו את הכובע. 56 ב' תמוז תשע"ו הפטרה: ויפתח הגלעדי