ישועות יצחק - עלון בענייני פרשת השבוע

לע"נ היקר באדם איש החסד רב פעלים ז"ל יעקב בן אסתר אוחנה תנצב״ה א. בכל ימות החול נשלמים מאה ברכות אצל כל אדם ע"י ברכות השחר וברכות התפילה מתחילה ועד סוף, וע"י ברכות של אכילה ושתיה, ובשבת ויום טוב אשר יחסר לו מן ברכות העמידה ישלים במיני פירות ובשמים, וביום התענית יחסר לו הרבה ברכות ובפרט כשמתענה לילה ויום שאין אכילה ושתיה בלילה וביום, יזהר לשמוע ברכות הקוראין בתורה ועונה אחריהם אמן וזה יועיל להשלים בשעת הדחק היכא דלא אפשר, מיהו צריך שישמע כל הברכה מתחלה ועד סוף: ב. המברך צריך להשמיע לאזניו הברכה, ויזהר לברך במתון בכונות הלב כאותם בורים המברכים בדלוג אותיות ותיבות, ואם דלג שם או מלכות יחזור ויברך, דכל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה, ואפילו לא ידלג אלא תיבת העולם לבד יחזור ויברך כי מלך לבד אינה מלכות: ג. אם לבו רואה את הערוה שאין לו אזור או כסות דחוק אסור לברך, וכן ראשו מגולה אסור לברך, וכל דבר שמברך עליו יאחזנו בימין, ובספר חסידים כתב אם מושיטין לו ספר צריך שיקחנו ביד ימין ואין לתחוב הפרי שמברך עליו בסכין ויאחזנה בימינו, כי הם שני הפכיים דהימין ממנו תוצאות חיים והסכין מקצר ועיין אשל אברהם ורבנו זלמן ז"ל וצריך להזהר שהמזלג יהיה של כסף ולא של ברזל, כי יש דבר דמוכרח לתחוב במזלג ולברך: ד. אם נטל פרי בידו ובריך עליו וראה אחר יפה ממנו לא יחליפנו, אע"פ שבדעתו היה בעת שבירך גם על זה הפרי האחר: א. הרואה אבידת ישראל חייב לטפל בה ולהשיבה לבעליה, שנאמר השב תשיבם. ואם נטלה על מנת לגוזלה, ועדיין לא נתייאשו הבעלים ממנה, עובר משום השב תשיבם לאחיך, ומשום לא תגזול, ומשום לא תוכל להתעלם. ואפילו אם יחזירנה אחר כך כבר עבר על לא תוכל להתעלם. ב. נטל את המציאה קודם שהבעלים התייאשו ממנה על דעת להחזירה להם, ולאחר יאוש נתכוין לגוזלה, אינו עובר אלא משום השב תשיבם. ואם המתין עד אחר יאוש ונטלה, אינו עובר אלא משום לא תוכל להתעלם. ג. וכל זה במקוםשהואחייב להשיב אתהאבידה, ובמקוםשראוי להסתפק בה באבידה ושתהא בענין שמוכח שהיא אבידה, ולא תהיה מדעת ]הפקר[ ושיהיה בה שוה פרוטה, ושיהיה סימן בגופה או במקומה, ושהיה מטפל בה אם היתה שלו, ושתהיה של מי שחייב להשיב אבידתו. אבל אם חסר אחד מכל אלו אינו חייב להשיב את אבידתו. ד. נשים חייבות במצות אבידה, כיון שזו מצות עשה שאין הזמן גרמא. אבל בדברים שאין דרך נשים ליטול ולהחזיר, פטורות, כדין זקן ואינה לפי כבודו. ה. כהן שראה אבידה בבית הקברות, אסור לו להכנס לשם כדי ליטול האבידה ולהחזירה לבעליה, כיון שהשבת אבידה היא מצות עשה, ואיסור טומאת מתים היא עשה ולא תעשה, ואין עשה דוחה עשה ולא תעשה. וגם מפני שאין דוחים איסור מפני ממון. הם, בחור ובחורה יהודיים, עמדו לפני אחד השלבים המאושרים בחייהם, בשעה טובה ומוצלחת. הם היו בעיצומן של ההכנות לחתונתם. כבר סגרו על אולם מפואר, קייטרינג משביע רצון, צלם מובחר, דירה לעתיד ועוד כהנה וכהנה. בסבך ההכנות המאושרות, הם כמובן לא שכחו להגיע לרבנות בפריז כדי להירשם לנישואין. היה ברור להם שהם יינשאו כיהודים, אם כי הם לא ידעו בדיוק מה זה אומר. במחלקת הנישואין קיבל אותם הרב בברכת 'מזל טוב' לבבית ולחץ בחמימות את ידו של הבחור. הוא ביקש מהם להציג את תעודות המשפחה ועבר עליהן בעיון. הוא שם לב כי בתעודות של אם הבחור נרשם כי הייתה נשואה בעבר וכי הבחור נולד מנישואיה השניים. מבטו של הרב התעמעם משהו. "האם אימך התגרשה מבעלה הראשון?", שאל את הבחור בטון לחוץ. "ודאי", השיב הבחור בנימה הכי אדישה. על כמה שאלות מיגעות צריך להשיב כדי להתחתן?!לאחר מספר שאלות נוספות התברר כי האם התגרשה בגירושין אזרחיים ולא בגט, שעל קיומו שמעו הבחור והבחורה לראשונה באותו רגע. לאחר דיון קצר הודיע להם הרב בצער כי היות שהבחור נולד מנישואין שניים לפני שניתן גט לנישואין הראשונים, הוא בקטגוריה של 'פסולי חיתון'. כלומר, אין לו אפשרות להתחתן עם בת ישראל כשרה. מספר הבחור: "אי אפשר לתאר את גודל השבר אותו חווינו באותו יום ברבנות. ההכנות המאושרות שעמדו לקראת סיום, נקרעו באחת. ניסיתי למצוא קרש הצלה אצל רבנים אחרים. אך כולם הבהירו לי באופן חד משמעי כי שותפים לדעתו של הרב הראשון, ולמרבה הצער אני אכן מוגדר 'פסול חיתון'. בבת אחת עצרנו את כל ההכנות. כמובן, לא שלחנו הזמנות, והחברים והמכרים שכבר ידעו מתוכניותינו להתחתן לא ידעו מה קרה לנו. יש חתונה או אין חתונה? השתדלנו להימנע מלהשיב לטלפונים של בעלי האולם וכל שאר בעלי השירותים איתם סגרנו עסקאות. הוריי כבר לא היו בחיים וגם אביה של מי שרציתי שתהיה אשתי לא חי. אמה הייתה היחידה מלבדנו שהייתה שבורה ורצוצה באמת. כל חייה התפללה שבתה תמצא בחור יהודי טוב עימו תוכל להתחתן, ועד שמצאה – פתאום תקלה נוראה שכזו... אינני יודע מהיכן נפל הרעיון בלבה של האם. היא הציעה כי ניסע שלושתנו אל הרבי מליובאוויטש זצ"ל, כדי לקבל ממנו דולר ולהתברך. אילו הכול היה מתנהל כשורה, לא היינו מעלים בדעתנו לנסוע פתאום לארצות הברית. אבל בצומת הגורלית בו נמצאנו, מבלי לדעת כיצד ייראה עתידנו, החלטנו ליישם את ההצעה. אולי הוא יוכל לקרוע את ים הצער שהיינו בו. כשהאם נעמדה לפני הרבי זצ"ל, היא התעלמה מכל הסובב אותה. היא לא התייחסה לתור הארוך המשתרך מאחריה וגם לא לדחיפות של 'הוועד המסדר'. היא שפכה את לבה המורתח לפני הרבי. 'כל חיי התפללתי שבתי תינשא ליהודי. היא מצאה בחור טוב וכעת מתברר שהוא 'פסול' ואיננו יכול להינשא לה'. כאן כבר לא יכלה להתאפק ופרצה בבכי. הרבי נתן לה דולר ואמר: 'יהיו בשורות טובות בצרפת'. אלו בשורות טובות יכולות כבר להיות? ולמה דווקא בצרפת? נאחזנו בדברי הרבי ממש כמו טובע הנאחז בקש. חיכינו לנס מבלי לדעת את מהותו. איזו התרחשות יכולה כבר לשנות את העובדות הברורות? חזרנו לצרפת. מספר שבועות לאחר מכן, כשאנו עדיין בסבך הבלגן, נולד לאחד מקרובי משפחתנו בן בשעה טובה ומוצלחת וכולנו הוזמנו אל הברית. כשנכנסנו בשעה היעודה אל האולם ראינו שמתנהל דיון ער בין בני המשפחה המורחבת. חלק מהאנשים צדדו בעד רב מוהל וחלק אחר טענו שעדיף כי רופא יבצע את הטקס. המוהל כבר נכנס לאולם ופנה להכין את התינוק לברית, ועדיין הוויכוח המשיך להתנהל. פניו של המוהל היו מוכרות לי. היה זה הרב שגילה לי את היותי 'פסול חיתון'. בשלב מסוים, בשונה מאופיי, התערבתי בוויכוח. 'אינני מבין על מה המהומה. מוהלים מומחים במקצועם גם כשמדובר במקרים מורכבים. אבי, למשל, עבר ברית מילה בגיל ארבעים על ידי מוהל והכול עבר בשלום!' הרב ששמע אותי וזכר את סיפורי הכאוב, הפסיק לרגע להתעסק עם התינוק ושאל, דרוך: 'מדוע אביך עשה זאת בגיל מבוגר כל כך?' 'כי רק אז הוא התגייר', עניתי בטון אדיש. הרב נסער כולו: 'אביך גר? הרי אם נולדת לפני גירותו, אינך פסול חיתון וכעת תוכל להינשא!' ברית המילה המשפחתית הפכה למיודעינו לאירוע בלתי נשכח. הבשורות הטובות אכן הגיעו אליהם בצרפת, בדיוק כפי שהבטיח הרבי. הלכות ברכת הנהנין הלכות אבידה ומציאה