ישועות יצחק - עלון בענייני פרשת השבוע

20:17 19:02 20:20 19:17 20:21 19:10 20:18 19:08 במשך ארבעים השנים האחרונות, היה משה רבנו הבורר המושלם. מאז חטא העגל, כשהוא פייס את הקב"ה, ובדרך של כל החוויות הקשות, שאירעו בארבעים שנות היות עם ישראל במדבר, הוא תמיד היה הסניגור למשאלות אומתו. אולם, השבוע משה מגיב בצורה שונה לחלוטין למה שנראה כבקשה תמימה. בני גד ובני ראובן באים למשה עם בקשה פשוטה. הם רועי צאן, והם אינם רוצים לעבור את הירדן ולהיכנס לארץ כנען. הם טוענים שהאדמה הנמצאת מצד המזרחי של הנהר היא טובה מאוד למרעה. ולפני שניתנת להם הזדמנות להשלים את בקשתם, משחרר להם משה תוכחה קשה. במשך אחד עשרה פסוקים, יותר מכל נזיפה אחרת שבתורה, משה מוכיח אותם קשות. הוא אומר שבקשתם היא חתרנית, ותמנע מאחרים לעבור את הירדן. הוא מזכיר להם את סיפור המרגלים ואת דיבתם הרעה על ארץ ישראל. הוא מדבר על חרון אפו של הקב"ה ומפרט להם את ייסוריהם של עם ישראל ד ֹ ף עו ַ ס ָ י ְ יו, ו ָ ר ֲ ח ַ א ֵ ן מ ֻ ב ּ ו ׁ ש ְ י ת ִּ בעקבות אותו החטא. הוא משווה את הנציגים שבקשו להישאר מעבר לירדן לאותם הרשעים, וטוען נגד בני גד וראובן "כ ה" (במדבר לב, טו). ֶּ ז ַ ם ה ָ ע ָ ל ה ָ כ ְ ם ל ֶּ ת ַ ח ִ ׁ ש ְ ר, ו ָּ ב ְ ד ִּ מ ַּ ב ֹ יחו ִּ נ ַ ה ְ ל קשה מאוד להבין מדוע משה, שהיה בדרך כלל איש כה פייסני, מלא סבלנות והבנה, אפילו בזמנים הקשים ביותר, התרגז בצורה כה קיצונית לשמע בקשה זו. ברור שמעשיו של משה מהווים לקח עבורנו. מה המסר כאן? דוד, איש עסקים ממנהטן, היה אמור לבלות את השבת עם משפחתו, בעיירת נופש, לא הרחק מניו יורק. הוא יצא ממשרדו ברגע האחרון, ובקושי נותר לו זמן להגיע ליעדו לפני כניסת השבת. בהגיעו לגשר וושינגטון, הוא נתקע בפקק עצום, ואחרי שעה, הוא ראה את השמש שהתחילה לשקוע אל מתחת לאופק, והרגיש שלא יצליח להגיע לשבות עם משפחתו. בכל ימי חייו, הוא לא חילל את השבת, וגשר וושינגטון הפקוק בוודאי לא יגרום לו לעשות זאת. בפאניקה, הוא הסיט לאט לאט את המכונית לכיוון מעקה הבטיחות שמימינו, השאיר את המפתחות על מגן השמש, הסתיר את ארנקו עם הכסף יחד אם חפציו האישיים מתחת למושב, וקווה לטוב. במקרה הגרוע ביותר, חשב דוד, יגנבו את המכונית. ואולי המשטרה תגיע ראשונה, ויגררו אותה.ברגשי אשמה קלים, על שהוא מוסיף להאטת התנועה, דוד עזב את מכוניתו כשנורות האיתות מהבהבים, וחזר ברגל, מתוך כוונה לשבות את השבת אצל חבר שגר לא רחוק. במוצאי שבת, הוא חזר לגשר, אבל לא הצליח לאתר את המכונית, והלך ישירות לתחנת המשטרה הקרובה, ושאל את השוטר התורן אם מישהו ראה את ההונדה השחורה שהייתה על הגשר, בערב שבת.עיניו של השוטר התרחבו. "אתה מתכוון למכונית שהמפתחות היו תלויות במגן השמש? דוד סימן שאכן." פרנקי, בוא הנה", צעק השוטר לחברו, "תשמע את זה". מספר שוטרים התקרבו לשמוע. השוטר הגביר את קולו: "אתה מתכוון למכונית עם נורות האיתות המהבהבות?" שוב דוד סימן שכן, אבל הפעם קצת יותר עצבני. "אתה מתכוון למכונית, שמתחת לכיסא שבתוכה היה ארנק עם חמשמאות דולר בפנים" צרח השוטר. "ז א ת ה י י ת ה ה מ כ ו נ י ת ש ל ך ?" דוד הניע את ראשו בכניעות. "כן, אדוני השוטר. זאת המכונית שלי. איפה היא?""איפה היא?" לגלג השוטר, "איפה היא?" "האם אתה יודע כמה צוללנים מחפשים את גופתך בנהר ההדסן?" ת, בסתר הלב או בבית, אלא ההשפעה שיש למעשינו על הנשמה של אחרים. ּ משה רבנו הבין שהעוון הגרוע ביותר אינו מה שעושים ביחידו לעיתים קרובות, האנוכיות מקלקלת כל מחשבה כיצד התנהגותנו תשפיע על אחרים. לבני גד וראובן הייתה מטרה אישית. הם לא רצו לעבור את הירדן, כי הם מצאו שדות מרעה מצוינים. אבל הם לא לקחו בחשבון את ההשפעה שתהיה לבקשה שלהם על אומה שלמה. הם לא הסיקו מה הן הסתעפויות החמורות, שתהיינה למעשיהם על המורל של מאות אלפי אנשים נלהבים שהתאוו להיכנס לארץ המובטחת. בחיינו אנו, בבית או בעבודה, לא כל מה שאנחנו עושים או אומרים יכול להתפרש לפי הכוונות שיזמו את המעשה. ולעיתים, הפירושים המוטעים יכולים לגרום לתוצאות הרסניות על המורל, על המצבים והתחושות. אנחנו יכולים לסרב לעבור נהר מסיבות של נוחיות. אחרים יכולים לראות את זה כאסון. תפקידנו הוא להיות מודעים שכל דבר שאנחנו עושים משפיע לא רק על עצמנו, אלא הוא גשר של השראה לאנשים אחרים. מטות 59 כ"ג תמוז תשע"ו הפטרה: דברי ירמיהו