ישועות יצחק - עלון בענייני פרשת השבוע

ז"ל תומר בן יהודית שוקרון לע"נ שנפטר בקיצור ימים ושנים תנצב״ה לרפואת הי"ו רחל אודליה בת אסתר אליאסיאן אל נא רפא נא לה אמן ואמן א. עבודה זרה בין של ישראל ובין של נכרי אסורה בהנאה ואפילו אם נשרפה אסור ליהנות בגחלתה ואפרה וכן תשמישי עבודה זרה ונוי שלה ותקרובתה כולם אסורים איזהו גוי ואיזהו תקרובת? הנה כל נרות שמדליקין לפניה וכן בגדים וכלים נאים ששוחטים לפניה או מלבישים אותה ותולין לה הרי זה נוי והתקרובת הוא כל דבר שכיוצא בו קרב על גבי המזבח כגון בשר ושמנים וסלתות ומים ומלח שהניחו לפניה לשם תקרובת נאסר מיד אבל דבר שאין מקריבין ממנה על גבי המזבח כגון בשר חיה ועוף אינו נאסר במה דברים אמורים במניח לפניה אבל אם שחט לפניה אפילו חיה ועוף שאין קרבין על גבי המזבח נאסר בכלל תקרובת ואפילו אם שחט חגב לפניה נאסר ואע"פ שאין עבודתם בכך. ב. בזמן הזה כל הצורות הנמצאים בין בכפרים בין בכרכים אם ניכר הדבר שנעשו לשם עבודה זרה אסורים וכן צורת שתי וערב שמעמידין בבית כנסיה שלהם בפנים דינו כעבודה זרה ממש שהרי מכבדין אותם וכן כל שתי וערב שמניחין בכל מקום, אם מכבדין אותם, שלוקחין הכובע ומשתחוין להם דינם כעבודה זרה ממש אבל צורת שתי וערב שתולין על הצואר וכיוצא אלו נעשין לזכרון ולא נקראו צלם ואין להם דין עבודה זרה ועיין חוכמת אדם כלל פ"ז סעיף א' יעוין שם. ג. אע"פ שכתבנו צורת שתי וערב שתולין על הצואר נעשו לזכרון בעלמא ואין להם דין עבודה זרה ומותרים מכל מקום צורת שתי וערב שתולין הכמרים על בגדיהם או על צוארם יש להחמיר ועיין חוכמת אדם סעיף א'. א. המנהג בעיר הקודש ירושלים ת"ו, שאין אוכלים בשר מיום ראש חודש אב עד יום עשרה באב, ויום העשירי בכלל האיסור. ומנהג הספרדים להקל באכילת בשר ביום ראש חודש אב עצמו. ויש מחמירים גם בראש חודש. ב. מותר לאכול בשר אחר ראש חודש אב בסעודת מצוה, כגון בסעודת ברית מילה, סעודת פדיון הבן, או סעודת שבע ברכות, או סעודת בר מצוה הנערכת ביום הגיע הנער לגיל שלש עשרה שנה ויום אחד. וכל הקרובים של בעל הברית ריעיו ואוהביו הקרואים לסעודה רשאים לאכול שם בשר, אבל סתם בני אדם שהולכים שם אך ורק למטרה זו של אכילת בשר למלאת תאותם, הרי הם כעושים מצוה הבאה בעבירה. ג. המוהל והסנדק ואבי הבן רשאים לאכול בשר בכל סעודותיהם שביום המילה, אפילו כשאוכלים לבדם בביתם. ובליל המילה אין הסעודה נחשבת לסעודת מצוה שיהיה מותר לאכול בה בשר. ד. מילה שלא בזמנה שנעשית מיד כשהתינוק נתרפא ונתאפשר למולו, מותר לאכול בשר בסעודת המילה, אבל אם לאחר שנתרפא התינוק דחו את המילה בכוונה לאחר ראש חודש אב, כדי שיוכלו לאכול בסעודה בשר, הואיל ועבירה היא בידו של אבי הבן שהשהה את הברית, אין לאכול בשר באותה סעודה. ה. יש נוהגים שלא לאכול בשר בסעודת מצוה, אלא דגים וכיוצא. וכשאין מנהג ידוע יש להקל. מזכיר הישיבה החב"דית בארץ ישראל נכנס אל משרדו לאחר היעדרות קצרה. ראשית חכמה, מיהר לעבור על הודעות המזכירה האלקטרונית, לבדוק שמא מישהו חיפש אותו בדחיפות. ההודעה הראשונה במזכירה הייתה מאישה בשם זהבה. "אבקש לחזור אליי בדחיפות".המזכיר היה בטוח כי מדובר בטעות. הדוברת לא הזדהתה כעובדת משרד ממשלתי או לחילופין כמזכירה במפעל שסיפק סחורה לישיבה. גם לא עשה רושם שמדובר באימא שרוצה לרשום את בנה לישיבה.למרות זאת, החליט המזכיר לחזור למספר הטלפון שהשאירה ולראות מה רצתה. המזכיר הציג את עצמו וזהבה החלה לדבר בצפיפות. היא לא התקשרה בשבילה אלא בשביל חברתה שרה. המזכיר החל לשער כי האישה רוצה ברכה מהרבי מליובאוויטש זצ"ל וניסה להסביר בעדינות כי זו לא הכתובת הנכונה לכך. לשם ברכה, צריך ליצור קשר עם מזכירות הרבי בניו-יורק. אך היא המשיכה בביטחון. "אני מחפשת את חב"ד. אתה חב"ד נכון?". לזה הוא היה חייב להסכים.היא המשיכה אפוא להסביר את בקשתה, הצנועה כהגדרתה. "חברתי שרה אמורה ללדת בעוד כמה חודשים. היא כבר אימא לשני ילדים, והמחשבה להיות אימא לשלושה מאוד מלחיצה אותה, בעיקר מסיבות כלכליות. היא מבולבלת מאוד ושוקלת ברצינות רבה להמית את העובר". המזכיר המשיך להקשיב בנימוס. "ניסיתי לשכנע אותה לבטוח בקדוש-ברוך-הוא שמפרנס את העולם כולו ובוודאי יסייע גם לה, אך ללא הועיל. ברגע של אמת היא אמרה לי שרק אם הרבי מליובאוויטש בעצמו יתקשר אליה ויברך אותה – היא תשתכנע. אני מאמינה שבטח תוכל לארגן שיחת טלפון כזו. נכון?".זה ממש לא היה נכון. "ראי, הרבי עסוק מאוד ואין מדרכו להתקשר בטלפון לאנשים".זהבה התאכזבה. "אם כך, מה ניתן לעשות?", תהתה בקול. המזכיר הסביר לה כי היא יכולה לשלוח פקס ולבקש ברכה מהרבי כי חברתה תשתכנע מדבריה הנכונים ותאמין במי שזן ומפרנס לכול. "ייתכן מאוד", הוסיף, "שהרבי גם יברך בלידה קלה, וזה עוד יותר ירגיע את חברתך". זהבה הרהרה ברעיון. היא הבינה שזו האפשרות היחידה. "האם תוכל לשלוח עבורי פקס כזה?", שאלה. לזאת הסכים המזכיר בחפץ לב. הוא הזדרז לשלוח את הפקס לרבי ולהפתעתו קיבל תשובה מהירה מאוד. גם תוכנה של התשובה היה מפתיע ולא שגרתי. הרבי שאל האם זה נכון שאנשים ניסו לדבר עם האישה ברצינות ולא הצליחו? הרבי הוסיף וברך "אזכיר על הציון" )הציון הוא מקום קברו של חמיו של הרבי – הרבי הקודם מליובאוויטש(. המזכיר התקשר לזהבה והקריא לה את התשובה. תגובתה לדברים הייתה מבולבלת מאוד. "למה הרבי מתכוון? מדוע הרבי שואל אם דיברו איתה ברצינות? הרי אני בעצמי דיברתי ושכנעתי והיא עומדת בשלה! מדוע מטיל הרבי ספק ברצינות דבריי?". דממה השתררה לרגע על הקו. המזכיר לא ידע מה מצופה ממנו לומר כעת. כיצד נכון להמשיך את השיחה? לו עצמו היה ברור כי כל מילה של הרבי משמעותית ומדויקת. סימן שאלה הוא סימן שאלה וספק הוא ספק. האם יסביר לאישה כי כנראה לא דיברה מספיק ברצינות עם חברתה? זהבה נאנחה עמוקות ופתחה בווידוי מפתיע. "אינני זהבה. אני בעצמי שרה, זו שעומדת ללדת. אני לא יודעת כיצד הוא ידע... אכן, איש לא שוחח איתי ברצינות על המצב". המזכיר שתק בהלם. "הרבי פשוט נביא!", נשבר קולה של שרה. ארכו לשרה כמה רגעים כדי לחזור לעצמה. "שוב וכתוב בבקשה לרבי, כי אני מקבלת על עצמי להתחזק בביטחון בקדוש-ברוך-הוא וללדת בשעה טובה ומוצלחת, ואני חוזרת ומבקשת את ברכותיו הנאצלות". המזכיר שלח לרבי פקס נוסף כשידיו עדיין רועדות מגילוי רוח הנבואה שאליו נחשף. תשובתו של הרבי לא איחרה מלהגיע. הרבי הזכיר את מאמר חז"ל ממסכת סנהדרין, "כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא", וביקש למסור לאישה שבהחלטתה היא קיימה עולם מלא, שהשם זיכה אותה בזכות גדולה והוא ישלח לה בריאות ונחת. הלכות עבודה זרה אכילת בשר מראש חודש אב