ישועות יצחק - עלון בענייני פרשת השבוע

20:11 18:56 20:13 19:12 20:14 19:04 20:11 19:02 שני אנשים המבצעים אותו פשע. שניהם נדונו והורשעו. אחד יישאר במאסר עשרים וחמש שנה, כאשר השני יצא לחופשי בתום חצי שנה. איך יתכן? בפרשת השבוע, אנחנו קוראים על אדם שהרג בשוגג. האדם חייב להגלות לשאר ימי חייו לאחת מערי המקלט המיועדות. אולם, במות הכהן הגדול, כל ההורגים בשגגה, שנמצאים בגלות באותו עת, יוצאים לחפשי - בלי להתחשב אם נמצאו בגלות ששה חודשים או עשרים וחמש שנה. התוצאה היא, ששני אנשים שביצעו אותו מעשה של הריגה בשוגג יתחייבו בעונשים שונים במידה רבה. איפה הצדק במערכת הזאת? ומדוע מיתת הכוהן הגדול תגרום לחנינת כל הרוצחים הגולים? נוסף על כך, הגמרא מספרת שאמו של הכהן הגדול, שחששה שהרוצחים הגולים יתפללו למותו בטרם עת של בנה, נהגה לבקר אותם במקום גלותם, ולהביא להם דברי מאכל ומתנות קטנות אחרות. אבל מדוע אישה זקנה, המביאה עוגיות ושוקולדה, תניא רוצח כלוא מלהתפלל למותו של הכהן הגדול ולשחרורו המוקדם מהגלות? המפרשים מסבירים שעונש הגלות אינו מיועד לענישה אלא לראשית תהליך השיקום. רצח בשגגה הגורם לגלות הוא תוצאה של רשלנות, פזיזות וחוסר רגישות. אילו הרוצח בשגגה היה מעריך באמת את קדושת חיי האדם, הוא היה מאוד זהיר כשהניף את הפטיש, והמיתה הלא צפויה, ככל הנראה לא הייתה קורית. הגלות מיועדת על מנת לתקן את היחס המזלזל הזה. בערי המקלט התגוררו לרוב לויים, והרוצח הגולה בא במגע עם אנשים שלא חיו רק לעצמם, אלא לשרת את בוראם ואת עמם, והקדישו את עצמם ללימוד ולתפילה, וללמד, להמריץ ולעזור לאחרים. בסביבה הזאת, הגולה למד להיות רגיש ובלתי אנוכי, לחשוב על אחרים לפני שיחשוב על עצמו. בסביבה הזאת, הוא גם רכש הערצה עמוקה וקשר רגשי לכהן הגדול, המשכין שלום בעם ישראל. זוהי דמות האבא האוהב שפקח לצרכיהם הרוחניים ולמכאובם, דוגמה אולטימטיבי לתפקיד הלוי. הוא החל לחוש קשר אישי לכהן הגדול, גם אם הם נפגשו למעשה, או לא. האיש למד מדוגמתו, והחל לפתח מאפייני אישיות חיוביים שהיו חסרים לו מקודם. לכן, כשהכהן הגדול נפטר, הרוצחים הגולים, שכה נקשרו אליו, הרגישו "הרוסים". כל אחד מהם, בדרכו הוא, חששהוא סבל טרגדיה אישית עמוקה. זיכוך הנפש הזה חתם לעד את הקשר בין הרוצחים לשעבר ובין הכהן הגדול הקדוש, ובזה השלימו את תהליך כפרתם. אחרי שהתאבלו על מות הכהן הגדול, הגולים שוקמו לחלוטין. אולם אמו של הכהן הגדול דאגה שהרוצחים הגולים לא יתייחסו לבנה בצורה אישית ישירה, אלא כסמל מופשט בירושלים הרחוקה, ולכן יתכן שיתפללו למותו. לכן, היא הביאה לכם מזונות ומתנות קטנות. היא חושבת: "תן להם לפגוש את אמו של הכהן הגדול, תן להם ליהנות מהעוגיות והשוקולדים שלה. תן להם לראות אותו כבן אדם ממשי מבשר ודם. תן להם להתייחס אליו כאבא חי ונושם". הדבר היה חשוב לשיקומם, ובאותו עת, הדבר יגן על בנה מפני תפילות זדוניות. רב גדול הגיע פעם לעיר אחת, ואנשי העיר הזו אמרו לרב להתחמק מאדם הידוע כמלשין. כצפוי, האיש ניגש לרב, והחל לחקור אותו. אולם, הרב לא ביצע נסיגה חפוזה. במקום זה, הוא שאל את האיש לשמו, התעניין ברווחתו ושל משפחתו, ומשך אותו לשיחה ארוכה. במשך שהותו של הרב בעיר, בא המלשין לעיתים קרובות לבקר אותו, ובכל פעם, הוא התקבל בחום. עד שהרב עזב את העיר, האיש ביצע תפנית שלמה בחייו. "איך הצלחת?" שאל אחד מאנשי העיר את הרב, טרם עזיבתו. "מה אמרת לו, ששינה אותו לחלוטין"? "שום דבר", אמר הרב. "בגלל שהתייחסתי אליו כבן אדם, הוא התייחס אלי כבן אדם. ומדוע ירצה לפגוע באדם אחד"? בחיים שלנו, אנחנו לעיתים פוגעים ומעליבים אחרים בכוונה, ואנחנו מתנצלים ואומרים שהכל היה בלי כוונה. במערכת הערכים של התורה, העדר כוונה אינו פוטר אותנו, רק חוסר שליטה פוטר אותנו. אילו היה אפשר למנוע את הפגיעות ואת העלבונות, חיינו היו טובים יותר. אנחנו חייבים לשאת באחריות. כל זאת אנחנו לומדים מהדוגמה של הכהן הגדול. ומאנשי מופת שאנחנו פוגשים במשך חיינו, אנחנו יכולים לעדן את טבענו, ובסופו של דבר להעשיר את עצמנו ואת האנשים שבסביבתנו. מסעי 60 א' אב תשע"ו הפטרה: שמעו דבר