ישועות יצחק - עלון בענייני פרשת השבוע

20:04 18:50 20:06 19:05 20:07 18:57 20:04 18:56 ספר דברים הוא ביסודו מסמך של הטפת המוסר האחרונה של משה לאומתו. לעיתים בעדינות, ולעיתים בתקיפות. משה רבנו גוער בבני ישראל על התנהגותם ועל התפרעותם במשך ארבעים שנות שהותם במדבר. אלא שהוא אינו סתם חוזר על סיפור ההיסטוריה. מתוך כל אחד מהמשפטים של משה, ניתן ללמוד לקח. אפילו בפתח דבריו, בו מזוהות תחנות הביניים הצחיחות, בהן היהודים עצרו כדי לנוח, מכיל כוונות משמעותיות. אחת התוכחות המשמעותיות ביותר מתייחסת לעוון המרגלים, שאחרי שליחות של ארבעים יום בתוככי ארץ כנען, חזרו עם דיווח שהבהיל את העם עד כדי ייאוש בלתי מעורער. הגמול של הקב"ה למעשה המרגלים הוא בעונש של נדודים. שנה שלמה על כל יום של ריגול, כלומר שארבעים הימים הופכים למסע קשה של ּ נו ְ ח ַ נ ֲ לה', א ּ אנו ָ ט ָ י ח ַ ל ֵ א ּ רו ְ אמ ֹ ּ ת ַ ו ּ נו ֲ ע ַּ ת ַ ארבעים שנה במדבר. אבל משה מוסיף הערה לטרגדיה. מספר ישראלים הצטערו על מעשיהם ומיד הכריזו: "ו ם". הקבוצה לא צייתה להוראה. הם ניסו ֶ כ ְּ ב ְ ר ִ ק ְּ י ב ִּ נ ֶ ינ ֵ י א ִּ , כ ּ מו ֲ ח ָּ ל ִ א ת ֹ ל ְ ו ּ לו ֲ ע ַ א ת ֹ ם ל ֶ ה ָ ר ל ֹ מ ֱ ". אבל הקב"ה אמר: "א ּ ינו ֵ ק ֹ ל ֱ ה' א ּ נו ָּ ו ִ ר צ ֶׁ ש ֲ ל א ֹ כ ְּ כ ּ נו ְ מ ַ ח ְ ל ִ נ ְ ה ו ֶ ל ֲ ע ַ נ לכבוש את הארץ, וכתוצאה האמוריים היכו אותם עד חרמה )דברים א', מ'א-מ'ה(. המקרה נחשב כחלק מחטא המרגלים. אבל האם הפעולה הזאת אינה מראה על אהבה עזה לארץ ישראל? האם המעשים של הקרבה עצמית אינם מאוד אצילים? מדוע לא הצליחו? מדוע הפנה להם הקב"ה עורף? האם לא היו מעשיהם מעשה של חזרה בתשובה? הרב שמשון רפאל הירש מסביר שהמעשה היה מעשה חולף, שדחף אותם מפחדנות משחיתה ליהירות פושעת. אבל אולי נמצא כאן מסר נוסף? מסופר על המגיד הקדוש ממזריץ', שביום שישי אחד הלך לטבול במקווה החם לכבוד השבת. כשעזב את בית המרחץ, הוא נמשך לכיוון ריח נפלא, ניחוח מלא של תבשיל העשוי בידי מישהו המבשל ביושר ומסירות. הוא הבחין בבקתה קטנה, וראה אישה זקנה הבוחשת בסיר, והוא הבין שהריח הנפלא מוצאו מ"גריבנס" )חתיכות עור של עוף( מטוגנים. ת בחישתך ומצדקותו של ּ נו ֵּ כ ִ הוא הקיש בעדינות בדלת הבקתה, ופנה לאישה: "גברתי היקרה, יש משהו מיוחד בסיר הזה. הריח שאני מריח נובע מ השוחט. שמחת השבת עוטפת את הגריבנס האלה. לכן, אני מבקש ממך, האם אוכל לקחת חלק במעדן שאת מכינה לכבוד השבת? בבקשה, תני לי קצת מהגריבנס האלה". האישה נעצה מבטה הישר לעיניו של הרבי: "רבי הקדוש, אני מצטערת. בעלי ממתין כל השבוע למעדן הזה. נכדיי באו מעיירה רחוקה ומצפים לקבל מספר גריבנס, ובנוסף אחיו של חתני יהיה אתנו בשבת. אני מצטערת, לא נשארו לי מספיק גריבנס בשבילך". הרבי הנהן בכובד ראש, ועזב. מספר רגעים מאוחר יותר, האישה הבינה את אשר עשתה. "איזו טיפשה אנוכי" היא חשבה. המגיד ממזריץ' הקדוש רצה לאכול מתבשילי הדל, ואני מנעתי זאת ממנו. תתארי לעצמך, אילו היה הרבי לוקח חלק מהמאכל, אילו ברכות היו מבעבעות ממנו. כמה טיפשי מצדי לוותר על הזדמנות כזאת!" האישה רצה מבקתתה, במרדף אחרי הרבי. כשהיא ראתה את אחורי גלימתו, היא דחפה את הסיר לפניה והחלה לצעוק: "המגיד ממזריץ'!, המגיד ממזריץ'! קח בבקשה את כל הסיר!" באיטיות פנה הרבי לאחוריו, ומשך בכתפיו. "גבירתי היקרה" הוא נאנח, "מאוד הייתי רוצה לטעום את הגריבנס שלך, אבל 'הלך לי' התיאבון". הרלב"ג, פרשן מהמאה השלוש עשרה, מסביר שישנם זמנים שחסדי ה' נפתחים לפנינו, והזדמנויות נצבות לפני פתחנו. זה יכול להיות בצורה של הזדמנות רוחנית או גשמית או אפילו רגשית. עלינו לדעת שיש זמן ויש חסד לכל דבר. משה הזכיר לצאן מרעיתו, כפי שהוא מזכיר לנו, שעלינו לתפוס את ההזדמנות כשהיא מזדמנת. העולם אינו ממתין שאנחנו נהיה מוכנים. יש לנו את היכולת להתגבר באופן נסי על מכשולים גדולים. אבל עלינו להיות מוכנים לפעול באותו רגע, כשחסדי ה' מזהירים את אורם על מצבים אפלים. דברים 61 ח' אב תשע"ו הפטרה: חזון ישעיהו