ישועות יצחק - עלון בענייני פרשת השבוע

ז"ל תומר בן יהודית שוקרון לע"נ שנפטר בקיצור ימים ושנים תנצב״ה המשך משבוע שעבר: לרפואת הי"ו רחל אודליה בת אסתר אליאסיאן אל נא רפא נא לה אמן ואמן הרב יצחק כדורי זיע"א א. על הנאת הריח צריך לברך וסמכו זה אקרא בפסוק "כל הנשמה תהלל יה" )תהילים קנו, ו(, איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו זה הריח )ברכות מג:(, דאע"פ שהגוף נמי נהנה ממנו עם כל זה הנאת הנשמה מן הריח היא יותר מרובה מהנאת הגוף כי הנאת הגוף מסתלקת תיכף ומיד כשיעבור הריח אבל הנאת הנפש מן הריח מתמדת ונשארת כוחה בה, ומטעם זה אין מברכין על הריח ברכה אחרונה מפני כי אצל הגוף הנאה מועטת היא שעוברת ממנו תיכף ודמי לאכילה שאין מברכין עליה ברכה אחרונה אחר העיכול שנתעכלה, ומטעם זה גם כן אין מברכין שהחיינו על הריח אע"פ שהוא בשמים אשר יתחדשו משנה לשנה, מפני שהנאת הריח אצל הגוף היא הנאה מועטת, ואע"פ שאצל הנפש היא הנאה מרובה לא שייך לברך שהחיינו בעבור הנאת הנפש כי הנפש נצחית ולא תמות ולא שייך לגבי דידה ברכה של שהחיינו וכנזכר בפוסקים ז"ל: ב. אסור ליהנות מריח טוב עד שיברך קודם שיריח, ואם הוא מסופק אם בדבר זה יש ריח טוב או לאו, או אם הוא מסופק בעצמו אם ירגיש בריח כי לפעמים יהיה לאדם חולי נשל"ה )נזלת( ולא ירגיש חוש הריח שלו, הרי זה מריח קודם כדי לידע ואח"כ יברך ויריח כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה וכנזכר בחסד לאלפים: ד. יטול הבשמים בידו הימנית ויברך, וכמו שכתבתי לעיל גבי ברכה של אכילה ושתיה שצריך ליטול בימין דבר שהוא מברך עליו, ובספר כתר מלכות כתיבת יד כתוב טוב שהאדם ירגיל עצמו בכל פעם שיריח לומר בעת שמריח פסוק זה, והוא: "ריח נחוח אשה לה'", מפני שבפסוק זה נרמזו כל כוונות של הריח, וירגיל בכך בין בחול בין בשבת: א. בכל יום אחר שיקום ממטתו צריך ליטול ידיו במים בכלי, ויברך קודם הניגוב: ''ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים'' ]ראה להלן סעיף יט[. ואף על פי שמעיקר הדין אין צריך ליטול ידיו בכלי בנטילת ידים שחרית, מכל מקום כבר כתב מרן בשלחן ערוך, ש''טוב'' להקפיד בנטילת ידים שחרית בכל הדברים המעכבים בנטילת ידים לסעודה. וממילא גם לענין כלי וכח גברא יש להקפיד בזה, כדי שיוכל לברך על הנטילה. וכן המנהג. אולם מי שנמצא במקום שאין שם כלי ליטול את ידיו, יטול מהברז ג' פעמים לסירוגין. אך לא יברך ''על נטילת ידים''. ב. אם אין לו כלי ליטול ידיו שחרית, ותחב ידיו בשלג המונח על הארץ בג' מקומות מחולפין, יש אומרים שעלתה לו הנטילה אף משום רוח רעה. ויש חולקים ואומרים שאין נטילה זו מועילה להסיר הרוח רעה, ומועילה רק לתפלה. ולכן לדינא אם אין לו מים ליטול ידיו, ואינו יכול לרסק השלג לתוך כלי, יתחוב ידיו בשלג ולא יברך. ד. מי שאין לו כלי, ויש לפניו נהר או ים, או מקוה, יטבול שם ידיו, וכאשר ימצא כלי עם מים, טוב שיחזור ויטול ידיו במשך היום. ומעיקר הדין מותר ליטול ידיו שחרית במים חמים, ונכון שימתין מליטול ידיו בהם עד שיהיו פושרים, ולא יהיו בגדר חום שהיד סולדת בו. ה. איטר יד נוטל את ידיו כסדר כל אדם, ואין לשנות להקדים יד שמאל. ברוך ה', הגענו למחוז חפצנו לשלום. ובשדה התעופה ממתין לרבנו נשיא ארגנטינה דאז. ומקדם את פני רבנו בברכת ברוך הבא ומצטרף אליו לרכב השרד שהמתין להם יחד עם מר צפדייה היישר לבית החולים לברך את הילדה שנמצאת במצב קומה )תרדמת(. בצעדים איטיים מתהלך רבנו במסדרונות האפורים של בית החולים לעבר חדרה של הילדה ופני כל החולים, שרובם אינם בני עמנו, מסתכלים ומתרגשים מפניו המזהירות כזוהר הרקיע ומייחלים לרפואה שלימה כל אחד לפי חוליו, ראו בו כמלאך ה'. הרב מגיע לחדרה מבקש להישאר כמה דקות לבדו בכדי לייחד את הייחודים לבקש את הבקשות ולהעתיר בעד הילדה החולה השוכבת ללא זיע והנה כאילו ומגיבה לשמע קולו הבוקע שחקים מעתיר ומתחנן בעד הילדה שנמצאת במצב של קומה. לאחר מכן קרא לבני משפחתה על יד מיטתה ברך אותם. מתרגש כולו וקורן אורו, עוזב את בית החולים לעבר בית מארחו בארגנטינה. באותו יום נעשה קידוש שם שמים מיוחד, כל החולים שעמדו והתרגשו מרבנו ומפניו המזהירים כזוהר הרקיע, השתחררו לקראת ערב מבית החולים בריאים ושלמים "מה רבו מעשיך ה'", כמו שנאמר: "ומחולאים רעים ורבים דילתנו", ונאמר: "ולא עזבונו חסדיך". וכמו שנאמר: "שבחו והודו לשמו", ממש קידוש שם שמים ברבים. יומיים עברו והנה הילדה פקחה את עיניה והתבוננה בסובבים אותה ועדיין שכבה כאילמת. היה פה פתח תקוה, ב"ה היא התעוררה מהתרדמת העמוקה שבה הייתה שרויה, אך עדיין היא לא היתה בהכרה מלאה. בני משפחתה החלו לשמוח ולרנן כשדמות רבנו עומדת למולם, ומודים לה' יתברך "המעורר ישנים והמקיץ נרדמים, מחיה מתים ברחמים רבים", בזכות הצדיק שנאמר: "צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים". וממשיכים בתפילות שבזכות רבנו תחזור לאיתנה הראשון, לאחר עשרה ימים, בחסדי ה' יתברך ובזכות רבנו, הילדה שבה להכרה מלאה וקמה על רגליה כאילו מאומה לא אירע. "מלך ממית ומחייה", בזכות עתירותיו של רבנו הקדוש, קידוש שם שמים ברבים. הסיפור המרגש סוקר בהרחבה בכל אמצעי התקשורת בארגנטינה לעיניי גויים רבים – "וראו כל העמים כי שם ה' נקרא עליך". הלכות ברכת הבשמים דיני נטילת ידים שחרית