ישועות יצחק - עלון בענייני פרשת השבוע

19:55 18:42 19:58 18:58 19:58 18:50 19:56 18:49 מצות כיבוד אב ואם נחשבת לאחת המצוות הנעלות שבתורה. מיקומה על לוחות הברית הוא בין חמשת המצוות הראשונות של עשרת הדברות, ביחד עם המצוות המגינות על כבוד הקב"ה. היינו מצפים למצוא את שומרי המצווה הזאת בין האנשים הצדיקים ביותר. באופן פרדוקסלי, התלמוד מזהה את בנו הרשע של יצחק, את עשו, כדוגמא הבולטת ביותר של אדם המכבד את אביו. הגמרא מספרת שלעשו היו בגדים מיוחדים שלבש כשנכנס אל אביו. אפילו חכמי התלמוד הגדולים ביותר לא נכנסו כה עמוק במהותה של אותה מצווה. אולם דמות שונה של עשו מצטיירת מהסיפור המקראי. התורה מספרת שעשו נשא שתי נשים שקועות בעבודה זרה, והדבר גרם לעוגמת נפש רבה להוריו, יצחק ורבקה. רק אחרי שהוא הפסיד את ברכות אביו, הלך עשו ונישא עם בתה המתאימה יותר של דודו ישמעאל. איך אנחנו משלימים בין עשו, הבן הממושמע בצורה העילאית ביותר, שמתנהג בנוכחות אביו ביראה מוחלטת, לבין עשו, הבן המורד, המתחתן עם נשים המהוות ניגוד מוחלט לכל מה שהוריו מסמלים. ומדוע יעקב הצדיק, אחיו הצעיר של עשו, לא התעלה לרמה דומה של כיבוד הורים? המפרשים מסבירים שעשו הוקיר את אביו הוקרה גבוהה, וראה אותו ממש כמלאך מן השמים. כשהוא נכנס לחדרו של אביו, עשו חש כאילו נכנס לעולם אחר, כשמשאיר את מציאותו הארצית מאחוריו, ונכנס לתחום שמיימי. הוא חשב לנכון ללבוש בגדים מיוחדים, ועמד לפני אביו, רועד מרוב הכנעה ויראה. אבל מה עם חייו הוא? עשו הסתכל על אביו כמלאך, וכיבד אותו על כך, אבל הוא עצמו עדיין לא היה מוכן למציאות מלאכית. הוא היה אדם פרקטי, וסגנון חייו שיקף את הדבר. כשהגיע לחתונה, הוא בחר נשים התואמות את נטיותיו. מצד שני, יעקב התייחס לאביו כבן אדם, ולא כאל בריאה שמיימית. הוא ראה את אביו כדוגמא לדרך חיים של אדם בעולם הזה. ולכן, הוא עצמו חי לפי הערכים והשאיפות של אביו. אולי הוא התעסק עם אביו ביראה נשגבה של מרחק שלא ניתנת לגישור, אבל כשהוא צעד בעקבות אביו, הוא חלק לו את הכבוד היחידי שהוא באמת משמעותי. בן אדם נסע מרחק רב, כדי לבקש מהחכם את עצתו על ענין עסקי מסובך. אחרי שהסביר לחכם את המצב בפרטי פרטים, הוא הציב לפניו את הבעיה. החכם חשב ארוכות על הנושא הבעייתי, ואז נתן לאיש את התשובה. העצה הייתה מבריקה, והאיש היה מאוד מרוצה. "עכשיו בני, נדבר על משהו אחר" אמר החכם. "הבה נדבר על מצבך הרוחני. יתכן שאוכל לתת לך איזו עצה טובה, גם בתחום הזה." "לא, תודה," אמר האיש. "קבלתי את הדבר שעבורו באתי הנה. אינני חושב שתוכל לתת לי כל עצה אחרת שאני זקוק לה." " ברצינות?" אמר החכם. "נסעת את כל הדרך הארוכה הזאת לקבל את עצתי בנושא עסקי, שזו אינה המומחיות שלי, ואתה מרוצה מעצתי. האם אינך חושב שאוכל לתת לך עצה טובה ומועילה בנושא רוחניות, שזוהי המומחיות שלי?" "אינך מבין," אמר האיש. "כסף זה כסף. אין זה משנה אם אתה מדבר עליו, או אם אני מדבר עליו. אבל רוחניות? אינני מוכן עדיין לחומר הזה. כשאהיה מוכן, אני אבוא לבקש את עצתך.“ "אם זו הגישה שלך, אני צופה שלעולם לא תבוא אלי." בחיינו אנו, אנחנו נושאים את עינינו אל המנהיגים הגדולים והחכמים הרוחניים. אנחנו מכבדים ומעריצים אותם. אנחנו אפילו רוחשים להם כבוד רב, אבל האם אנחנו מתחברים אליהם ברמה פרסונלית? האם אנחנו מחקים אותם לפי הלקחים שאנחנו לומדים מהם? הכבוד הגדול ביותר הוא להודות, שהחיים שלהם משמעותיים עבורנו, שכל אחד מאתנו, ברמתו ובדרכו הוא, יכול להעשיר את חייו לאין ערוך, על ידי זה, שאנחנו מיישמים את הוראות החכמים בחיינו היומיומיים. ואתחנן 62 ט"ו אב תשע"ו הפטרה: נחמו נחמו