ישועות יצחק - עלון בענייני פרשת השבוע

19:38 18:26 19:40 18:41 19:40 18:33 19:39 18:32 משחר ההיסטוריה של העולם, עמדה האנושות, בצורה זו או אחרת, לפני אותם הפיתויים שבפניהם עמדו אדם הראשון ואשתו חוה. אחרי שהתורה תיארה את פרטי בריאתם, היא מתארת את האתגר שעמד לפניהם בחיים הרוחניים המאושרים, שהקב"ה סיפק להם בגן עדן. נאסר עליהם בפירוש לאכול מעץ ם"! האתגר שעמד ִ י ַ ינ ֵ ע ָ א ל ּ ה הו ָ ו ֲ א ַ י ת ִ כ ְ ל ו ָ כ ֲ א ַ מ ְ ץ ל ֵ ע ָ ב ה ֹ י טו ִּ הדעת, אולם פירותיו הנעימים התבררו כמפתים ביותר לחוה. התורה מתארת את אופי הפיתוי: "כ לפני אדם וחוה מהדהד שוב ושוב, כשכל דור מתעמת עם "עץ הדעת" הייחודי שלו, במסווה המתחלף תמיד, ולעיתים קרובות בשוני מביך. לדור שלנו, "עץ הדעת" המושך הפרטי שלו, המנצנץ בחבלי קסם, והממריץ אותנו לבחון את פירותיו האסורים. משיכתו התבררה בצורה טרגית, כבלתי ניתנת לעמוד לפניה, למספר כה רב מהצעירים שלנו. האם אפשר לגנות אותם על שנכנעו למשיכה המתגרה הזאת? חוקי הדת נראים כה מעיקים, קשוחים ומרסנים לדור שניזון בתודעה טבעית של זכות פרטית. האם לא מגיע לנו, והאם לא מגיע לנו עכשיו? חופש ההתבטאות וחופש הבחירה הועלו למדרגה הגבוהה ביותר בסולם הערכים של החברה. ם"? בפסוקים הראשונים ִ י ַ ינ ֵ ע ָ א ל ּ ה הו ָ ו ֲ א ַ י ת ִ כ ְ ל ו ָ כ ֲ א ַ מ ְ ץ ל ֵ ע ָ ב ה ֹ י טו ִּ אם כן, איך ניתן להגן גם על עצמנו וגם על ילדינו מ"עץ הדעת" המנצנץ, שפירותיו נראים כ"כ ה, ָ כ ָ ר ְּ ב ַ ת ה ֶ ה. א ָ ל ָ ל ְ ק ּ ה ו ָ כ ָ ר ְּ ם, ב ֹ ו ּ י ַ ם ה ֶ יכ ֵ נ ְ פ ִ ן ל ֵ ת ֹ י נ ִ כ ֹ נ ָ ה א ֵ א ְ של פרשת השבוע, משה רבנו, במסר הפרידה שלו לבני ישראל, מספק להם את התשובה הנצחית. "ר ם ..." כלומר: לחיות בחיבוק בוראנו ולשמור את מצוותיו מתואר כחיי ֶ יכ ֵ ק ֹ ל ֱ ת ה' א ֹ ו ְ צ ִ ל מ ֶ א ּ עו ְ מ ְ ׁ ש ִ א ת ֹ ם ל ִ ה א ָ ל ָ ל ְּ ק ַ ה ְ ם... ו ֶ יכ ֵ ק ֹ ל ֱ ת ה' א ֹ ו ְ צ ִ ל מ ֶ א ּ עו ְ מ ְ ׁ ש ִּ ר ת ֶׁ ש ֲ א ברכה. לחיות מחוץ לגדרות האלה מתואר כחיי קללה. בזה, משה רבנו ממסגר את זירת החיים, ומבטא את האתגר שאנחנו, בני תמותה, נאלצים בכל דור ובכל חברה להתמודד אתו. אבל איך ניתן לקלוט את המסר החשוב הזה כשכל חושינו והרגשותינו חווים ורואים בדיוק את ההיפך? ניתן אולי להסביר את הדבר עם פסוק מפרשת ד ֹ ב ֲ ע ַ ל ְ ו ֹ תו ֹ ה א ָ ב ֲ ה ַ א ְ ל ּ יו ו ָ כ ָ ר ְּ ל ד ָ כ ְּ ת ב ֶ כ ֶ ל ָ , ל ָ יך ֶ ק ֹ ל ֱ ת ה' א ֶ ה א ָ א ְ ר ִ י ְ ם ל ִ י א ִּ , כ ְ ך ָּ מ ִ ע ֵ ל מ ֵ א ֹׁ ש ָ יך ֶ ק ֹ ל ֱ ה ה' א ָ ל, מ ֵ א ָ ר ְׂ ש ִ ה י ָּ ת ַ ע ְ התורה של שבוע שעבר )פרק י', פסוק י'ב(: "ו ם" ) כלומר, רק, כאילו הדבר הוא פשוט מאוד(; האם הרשימה הארוכה הזאת ִ י א ִּ ". הגמרא מתפלאה על הביטוי " כ ָ ך ֶׁ ש ְ פ ַ ל נ ָ כ ְ ב ּ ו ָ ך ְ ב ָ ב ְ ל ל ָ כ ְּ ב ָ יך ֶ ק ֹ ל ֱ ת ה' א ֶ א הינה משאלה פשוטה? האם הדבר הוגן לדרוש מאתנו המטלה היחסית פשוטה לראות, וכתוצאה לירא את ה', ומיד אחרי זה שורה של דרישות רוחניות מסובכות ומאתגרות? ת של בניהם החולה השוכב במיטה אוזלת ממנו. החום שלו ממשיך להרקיע. חומו ּ אבא ואימא מסורים משגיחים בעיניים דומעות, וצופים איך שהחיו הבוער גזל ממנו את התיאבון. הוא בקביעות מסרב לטעום מהאוכל הטעים שמגישים לו, וכמו כן הוא מסרב לקחת כל תרופה. כל התוכחות והבקשות שלהם עלו בתוהו. הם בקשו מרופא מומחה לבא אל ביתם לטפל בבנם האהוב. המומחה הגיע וראה שהאבחנה של הילד חמורה מאוד. הוא שלף טרופה חזקה מתיקו, והוא אמר לילד שהוא יבקש ממנו לבלוע את התרופה רק פעם אחת בלבד. כשהילד שמע שהדרישה היא חד פעמית, הילד הסכים, ובאי רצון מופגן, הוא לגם מידה של סם החיים. כשהרופא פנה לכיוון שער הכניסה, אמו של הילד התפרצה וצעקה: "דוקטור, הוא הסכים לקחת את התרופה רק פעם אחת. מה נעשה הערב, כשאתה כבר לא תהיה פה?""אל תדאגי," הרגיע אותה הרופא. "עכשיו שהוא שתה מהתרופה הזאת, התיאבון שלו יחזור. ברגע שהוא יתחיל להכניס מזון לגוף, הוא ירכוש מחדש את הערכתו לטעמים. תהיו משוכנעים שתוך זמן קצר, הוא יסכים לקחת את התרופות הדרושות בכל יום, עד רפואתו המלאה." ם " "לראות" ו"ליראה" את הקב"ה. אם אנחנו ִ י א ִּ במשל הזה, המגיד מדובנא מסביר את משמעות הפסוק שלנו על ציפיות התורה. אנו מתבקשים " כ רואים ויראים מבוראנו רק פעם אחת בודדת, באופן טבעי תהיה נטייתנו להמשיך את דרכנו בכוון של עליה רוחנית. אנחנו נהיה מוכנים לראות את הברכה, כשאנחנו חיים חיים של רוחניות. אם פעם אחת, אנחנו חווים את השמחה העילאית של "לראות" את ה' ושיהיה לנו דו-שיח מלב אל לב אתו, אם רק פעם אחת אנחנו נטעם את העונג של שבת אמיתית, אם נספוג את טעם ההגשמה העצמית שחודרת לכל סיב של ישותנו, ונעניק מעצמנו לאותם שפחות בני מזל מאשר עצמנו, אנחנו ניפגש עם ברכותיו היקרות. פיתויי התמריצים המלאכותיים של עץ הדעת כבר לא יפעילו את משיכתם המגנטית. בנקודה הזאת, ההבדל בין ברכה וקללה יהיה ה " שאני נותן לפניך את הברירה בין ברכה ֵ א ְ ברור לחלוטין.יתכן שזאת הייתה באמת הכוונה של משה רבנו בתחילת פרשתנו. "ר וקללה. רק אחרי שראינו וחווינו את האור ואת העונג של נתיב החיים הרוחניים נהיה מסוגלים לעשות הבחנה ברורה כשמש בבחירת חיינו. עד כמה אמת המימרה " מעט אור מסלק הרבה חושך "! בהחדירנו אל תוך ביתנו חיים שמחים בנוכחותו של הקב"ה, אנחנו נערוב לכך שאנחנו תמיד נתענג בפירות הכשרים של הגן עדן שלנו. ראה 64 כ"ט אב תשע"ו הפטרה: עניה סוערה