ישועות יצחק - עלון בענייני פרשת השבוע

18:52 17:40 18:53 17:55 18:53 17:46 18:54 17:48 רגש אשמה הוא דבר טוב. אולם, רגש אשמה ממושך, לא! רגש אשמה הוא לנשמה מה שכאב הוא לגוף. דמיינו לעצמכם מה היו החיים בלי כאב. הדבר נראה נפלא למי שחדור בכאבים, אבל לאדם הבריא הממוצע, הדבר הוא פשוט אסון. עד שאנחנו נשים לב שמשהו השתבש, כבר יהיה מאוחר מדי. איברינו יהיו מרוסקים וחסרים בגלל תקריות קטנות של אי שימת לב. לדוגמא, אם היינו נשענים על התנור הלוהט ומתפלאים מאין הריח השרוף שבאוויר, ורק אחר כך, מאוחר מדי, מגלים את האמת הנוראית. איזה מזל שיש לנו יד המגיבה לתנור החם ולומדת להישאר רחוק ממנו. באופן דומה, בעולם בלי רגשי אשמה, אנשים היו נוטים לבצע דברים הרסניים בקנה מידה שלא ניתן לדמיין, ואז להמשיך כאילו דבר לא קרה. מכאן ניתן להבין, שרגש של אשמה הוא מושג חיובי. הוא דומה לנורית האדומה הקטנה הנדלקת בלוח המחוונים של המכונית, ועליה המילים "בדוק מנוע". אין מי שאוהב לראות את האזהרה הזאת, כי היא עלולה לעלות לו ביוקר כתשלום עבור התיקונים, והיא בהחלט מטרידה, אבל הדבר היה עולה לו הרבה יותר ביוקר, אילו הוא היה רואה עשן העולה מתחת מכסה המנוע. לכן, רגש אשמה הוא רגש טוב, נכון? מאין קיבל רגש אשמה תדמית שלילית כל כך? אני מאמין שקיימים מצבים רבים, בו רגש אשמה אינו מועיל. אם איננו יודעים בבירור מה דרוש מאתנו, יש מקום להרגיש באשמה באופן שרירותי, ללא צורך. יש מטלה בפסיכולוגיה, כגון משחק "התפוח הלוהטת" שמטרתה להבין היכן הבעיה, או מושג מעולם העסקים: "למי שייכת המחלקה?". ברגע שהספק נעלם, כל מה שנשאר היא המחלקה. אין צורך או רווח להישאר אשם זמן ממושך יותר ממה שנחוץ. אם משלמים את החשבון שחייבים לשלם או עושים את הדבר שנחוץ לעשות, אין הרגשה גדולה יותר של הקלה או שחרור. בחור חרדי צעיר עמד ביום שבת בצומת סואן וצעק בקול רם "שאבעס, שאבעס" על המכוניות העוברות. פתאום מכונית עצרה בחריקת גלגלים, ויצא ממנה ברנש קשוח ואימתני, כשבידו מוט ברזל. הוא ניגש בצורה מאיימת אל הצעיר ויעץ לו להגיד מהר את תפילותיו האחרונות, כי הוא עומד בעוד מספר שניות לפגוש את בוראו. הצעיר שאל אותו מדוע הוא כה אלים וכועס. האיש רטן כנגדו "בגלל שאתה עומד כאן וצועק "שאבעס !?". " לא נכון" עונה לו הצעיר בעדינות. " לא עצרת את המכונית בגלל שצעקתי שאבעס!" זועם עוד יותר, ענה לו הברנש בקולי קולות, "אל תגיד לי מדוע עצרתי את מכוניתי"!!! הצעיר ניסהשוב: "אני יכול להוכיח לך את מהשאני טוען. אילו עמדתי ביוםשלישי, והייתי צורח "יוםשלישי!", האם היית עוצר את המכונית?" "לא", הודה האיש. "רק הייתי חושב שאתה משוגע". סיים הצעיר החרדי: "כשצעקתי שאבעס, משהו בתוך תוכך צעק שאבעס, וזאת הסיבה שעצרת את מכוניתך!". אשמה יכולה להוות דבר גדול, אילו הייתה מזמינה לשינוי. אבל אם היא אינה זוכה לתשומת לב, היא יכולה להפוך לזעם, או גרוע יותר, להשקטת הרגשות. לעשות טעויות הוא דבר טבעי צפוי. מישהו פעם אמר: " האדם המצליח אינו זה שעושה הכי פחות טעויות, אלא זה שלומד הכי הרבה מטעויותיו". על מקרר אחד ראיתי את המילים "הגדרתנו של כישלון איננה ליפול, אלא להישאר למטה"! כמו כן, אמר ם" )משלי, כד,טז(. במשך כל החיים, אנשים נכשלים, אבל הדרך ָ ק ָ יק ו ִּ ד ַ ל צ ֹ ו ּ פ ִ ע י ַ ב ֶׁ שלמה המלך, החכם מכל אדם: "ש הנכונה היא להמשיך כל הזמן לקום. חבר ניסה לצלצל אלי בערב ראש השנה לפני מספר שנים, אבל הוא טעה במספר. אישה בעלת מבטא רוסי כבד ענתה, וכיון שהוא לא זיהה את הקול, הוא שאל במבוכה, האם הגעתי למשפחת קליין? בצורה נועזת ענתה האישה: "אני חושבת שאתה טעות!". ואז החבר חייג אלינו, וסיפר לנו את הדו-שיח. ובקול לגלגני הוא אמר: "חשבתי שהורי אהבו אותי ורצו אותי. כעת גליתי שאני טעות"! ביחד ניתחנו את ההבדל הקריטי הקיים בין "לטעות" ו"להיות טעות". ביום הכיפורים, יש לנו המזל הגדול להודות בטעויותינו ולהבין שרגש של אשמה הוא דבר טוב... וילך 69 ה' תשרי תשע"ז הפטרה: שובה ישראל תכתבו ותחתמו בספר חיים ושלום